לד"ר הידש- בהצלחה בהמשך דרכך

שלום רב, האמת שאינני מבין למה אתה פורש. בגלל הפרסומות באתר? עומס השאלות? אתה מתכוון לנהל פורום באתר אחר? כמובן שאינך חייב להשיב. חבל שכל מה שבנינו כאן במשך 5 שנים הולך לרדת לטמיון. יש לך דרך לגבות את החומר הרב שהצטבר בפורום? לדעתי מדובר במאגר מידע מאד חשוב גם לגולשים שעדיין לא נחשפו לפורום אך עשויים להפיק תועלת ממה שנכתב כאן. אם לא ימצא פסיכיאטר אחר לניהול הפורום אז בעצם הוא יחדל להתקיים. אני מניח שלקחת בחשבון גם את האופציה הזאת. כמובן שזה תפקידם של מנהלי אתר דוקטורס לאתר פסיכיאטר אחר. אז שיהיה בהצלחה וייתכן שאנחנו עוד נפגש במקום אחר ברחבי הרשת. בברכה, דור.

שלום ד"ר הידש אני דווקא ממש מבין למה אתה עוזב... מאוד נעמה לי חברתך ותמיכתך. תודה לך. היה נעים להכיר. בברכה מיכאל

הידש היקר אתה הולך? למה? גם אם אתה הולך, תמשיך לבוא לבקר? ככה, כאורח, מדי פעם, כאחד מהחברה, תכנס לקרוא מה שלומינו? ככה, בלי מחוייבות, בלי כל העומס של לענות לתשובות, תכנס אלינו לשתות כוס קפה, לשמוע סיפורים, ושירים, לקבל חיבוק? מותר לך לצאת לפרוס כנפיים ולעוף... אבל דיר בלאק אתה לא קופץ מדי פעם לקרוא מה איתנו? כי אם תעלם כולנו נבוא אליך לשם, לחיפה. כל השמות הבדויים. כל הסיפורים שמאחורי השאלות. כולנו נבוא אליך, נעשה לך סרנדה מתחת לקליניקה- הידש הידש צא החוצה רוצים לראות את האדם שמאחורי התשובות את הלב הגדול כל כך שאחרי הנתינה האינסופית שלך כאן בפורום. כמה הייתי אבודה כשנכנסתי לכאן הידש, כדי לשאול שאלה על טגרטול. כך הגעתי, לשאול שאלה. וסיפרתי לך את הסיפור שלי. עוד הרבה לפני שכל האנשים כאן בפורום שמעו אותי, אתה שמעת. ככה, בשקט, הייתי שולחת לך שירים. ואתה הקשבת. רק ההקשבה שלך נתתה לי כוח להמשיך. כל כך לבד אתה מרגיש במצבים האלה. כל כך לא מובן, חריג, שונה. כל כך לא אנושי, מוקצה מחמת מיאוס, פסול, פסולת. מתייחסים אליך כאילו אינך נחשב. ואתה חווה דברים שהם כלכך עוצמתיים. דברים שאינך מבין. ואתה חייב לספר עליהם למישהו. ואנשים אינם רוצים להקשיב. פשוט לא יכולים להכיל את עומק הכאב. כולם כל כך פצועים מסביב ואין להם טיפה מקום לשמוע על פצעי הנפש. וואו, איזה מקום יצרת לנו כאן. מדהים איך וירטואלי יכול להיות בית. איך אמרת? בפסיכיאטריה הקירות מרפאים... כמה ריפאת אותי כאן, בתוך קירות הפורום הזה. אותי ואחרים, ורק אלוהים יודע כמה פעמים הייתי נכנסת לכאן, במיוחד בהתחלה, כדי לקרוא. איזו התמכרות היתה לי לכאן וכמה הקלה הביאה לי האפשרות לספר כאן את הסיפור. לא קראתי את מה שכתבתי. הידיים השתוללו על המקלדת, פשוט שפכו את החוויה, את הכאב, את המאבק. מאבק להשאר שפוייה בעולם כל כך קר ומנוכר וכאן היה כמו קן, כמו בית. מה היה? עדיין. חברה אני לא הולכת מכאן לשום מקום. ונעשה קבלת פנים יפה למי שיחליף אותך הידש. נעליים ענקיות יש לך כאן. לא מכירה איש מקצוע ברשת עם לב כל כך גדול כמו שלך. תדע לך, שעל כל תשובה שנתת לנו, נולד מלאך. והמלאך הזה ישמור עליך בכל מעשיך, יתן לך הרבה הגנה, תמיכה אהבה. כולנו נהיה איתך בכל מקום בו תהיה, ונאהב אותך כך מרחוק, בלי אפילו לראות אותך. ואני אישית מבטיחה לך שעוד ניפגש, ועוד אתן לך חיבוק לא וירטואלי אמיתי כזה, על כל החיבוקים וההקשבה, על כל החוכמה והיופי שמצאתי כאן במקום הזה שיצרת בשבילנו. חברים אנחנו נישאר ואני כאן והפורום הזה חזק היום גם אם אבא הידש צריך ללכת, אנחנו נשאר. היופי של המקום הזה הוא גם התמיכה שאנחנו נותנים איש לרעהו. אני אהיה כאן וכולנו נמשיך להיות כאן ונתגעגע ונשמח כל פעם שתבוא לבקר אוהבת אותך מאד תמי.

בהצלחה. מקווה שתהיה עוד במה לקרוא את מלים שלך

האם אתה גם פסיכיאטר? לפי התשובות שלך ניכר כי אתה עוסק בתחום.