דחפים לפציעה עצמית
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
לפני שבוע נפרדתי מהפסיכולוגית שלי. הרקע לפרידה כלכלי. לי ולפסיכולוגית היה חוזה שנאי לא אפצע את עצמי כל עוד אני בטיפולה. עכשיו משנפרדו דרכינו, אני מרגישה בודדה ושוב עולים הדחפים לפציעה. סיבה נוספת הם הבעיות בבית... אנחנו עוברים ביחד תקופה קשה ואני מרגישה שמבחינה רגשית יש לי בעיות להתמודד עם זה. מה עושים???
לרחל שלום, לא עושים, לא פוצעים את עצמך בשום פנים ואופן. ההסכם בינך ובין הפסיכולוגית היה לטובתך וכדי להקל עליך, לכן ההסכם הוא עבורך וכדאי להמשיך לקיים אותו אפילו שאת עושה הפסקה בטיפול. אני מציע לא להתחיל ולא לעשות בכלל, הרבה יותר קל לא לפצוע את עצמך בפעם הראשונה מאשר בפעם השניה והשלישית, לכן אני ממליץ לא לעשות זאת בפעם הראשונה. אני יודע שזה קשה וגם להלחם בזה עכשיו זה לא קל, אני פשוט חושש שאם תעשי זאת בפעם הראשונה יהיה הרבה יותר קשה להפסיק או במילים אחרות הדרך לפעם השניה והשלישית יותר קלה. למרות כל הקשיים והכאילו צידוקים, אל תתפתי ואל תתחילי עם זה, אחר כך הרבה יותר קשה להפסיק. תהיי חזקה ותשמרי על קשר דר' גיורא הידש
עם כל הקושי תעשי לך סוויטש חד משמעי שאת לא פוצעת את עצמך כי הדברים יכולים לצאת מפרופורציות ויכולות להיות לך צלקות מגעילות שלא ירדו. ומדברת אחת עם ניסיון תעבדי על עצמך ותגידי לך משפט חד וחלק אני נגמלת ולא פוצעת את עצמי נקודה סוף. בקטע הזה לדעתי רק את מוציאה את עצמך לא אף אחד אחר למרות כל הלחצים והקשיים. ואני מדברת מתוך ניסיון
