למה הכל צריך להיות קשה כ"כ???

איבדתי את מקום עבודתי.אני משתדלת להיות חזקה אבל הדאגות והחששות מתגברים ואני לא מסוגלת להירדם. אני לא יודעת מה יהיה. אני מרגישה גל חרדה מפושטת עם מחשבות מדכאות ואני די נואשת. כלום לא הולך לי בחיים. למה שיתחיל ללכת עכשיו? אם עד עכשיו כ"כ קשה לי בחיים- אז מה פתאום יקרה נס?אני כבר לוקחת 40 מ"ג סרוקסט ועד עכשיו הייתי די מרוצה מהשיפור וההתקדמות- ועכשיו בום כזה - הפיטורין.דיברתי עם המטפלת שלי על החלפת התרופה לתרופה חזקה יותר כמו אפקסור/ העלאה במינון. היא טוענת שצריך לחשוב על זה טוב כי אני צעירה מאוד- בת 20 וכבר לוקחת 40 מ"ג - שזה הרבה. מה לעשות?

היי יערה, סבתה שלי הייתה אומרת שצרות באות בשלשות, וכאשר יש שתיים לא כדאי לחכות לשלישי וצריך לשבור גפרור שהוא הצרה השלישית וכך לחסוך אותה. צריך סבלנות, והרבה סבלנות אין מה לעשות, כאשר אדם חלש אז בחברה שלנו הידועה בסבלנותה מיד מטפסים עליו ומנצלים את המצב. באמת צר לי, לא הסרוקסט ולא האפקסור אינם יכולים להחזיר לך את מקום העבודה, הם יכולים לחזק אותך ולתמוך בך כדי שיהיה לך כוחות להתמודד עם הדברים ולמצוא מקום עבודה חדש. כך גם אנו יכולים לתמוך ולחשוב עליך ולהיות בטוחים שהמצב ישתפר. את עושה כל מה שצריך כדי שהמצב ישתפר, אחרי כל ירידה מגיעה העליה. כמו שנאמר לכל דבר רע יש סוף... תהיי חזקה ועוד קצת סבלנות. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

ואני רוצה להוסיף פתגם באנגלית שאני מכירה : " a bend in the road is not the end of the road" והכוונה היא שעיקול בדרך היא לא סוף הדרך. מה שצריך לקרוא קורא וכל הקווה לטובה. היי חזקה יערה ואל תשברי - את עוד תוכיחי לעצמך עד כמה נחושה ואיתנה את. אנחנו איתך