אוף!!!

היום הייתה לי פגישה עם הפסיכולוגית , והיה ממש בסדר, היא מאוד בוחנת ושמה לב לכל דבר קטן. אני לא יודעת אם זה בגלל איך שהיא, או בגלל שהיא יודעת שאני בדיכאון אז היא מתייחסת אחרת. ההיא טוענת שהמטפל הקודם עשה לי עוול בזה שהוא לא זיהה שאני סובלת מדיכאון, וחבל. היא מאוד שמחה לדעת שאני משתפת חברים, ומכריחה את עצמי לצאת. אמרתי גם לחברים שלי לא לתת לי לבטל פגישות איתם, ולהציק לי ממש הרבה כיאני חייבת לצאת מהבית. היא שמחה מאוד שאני בוה לעצמי "תוכנית שיקום" בלי שהיא תצטרך לומר כלום. דבר אחד לא כל כך טוב שקרה היום זה שאקס שלי אמר שהוא רוצה להשאר איתי בקשר, ולמרות שנורא התאפקתי לא לומר כלום, בסוף לא יכולתי ואמרתי לו שאחרי שהוא עזב אותי ככה, לפני שהתרופות התחילול השפיע, ביודעו מה מצבי (בעצם הוא היחידי שידע), אני לא חושבת שיהיה לי אי פעם נוח במחיצתו. ככה, לחיות לידו עד שאני עוזבת ולדעת שאין לו מושג מה קורה, ומה מצבי. כלומר- הוא לא מבין,לכן אין לי מה להפגע מכך שהוא לא מצטער על מעשיו. עכשיו, אחרי שהסברתי לו מה הוא עשה לא בסדר בצורה בה הוא נפרד ממני, זה ממש פגע לדעת שלמרות שהוא יודע למה זה עשה לי כל כך רע, הוא עדיין לא מצטער שהוא לא חיכה קצת. הוא משייך את המצב רוח שלי עכשיו לאיך שהוא מתייחס אלי, ולא מבין שזה בגלל התרופות, ובעיקר בגלל כל החברים שלי שתומכים בי.

היי שירה, בהבדל המתנך כנראה מהאבן לא ייצאו מים, הוא לא מסוגל לתת את מה שאין בו, את כבר מבינה כנראה שהוא לא בדיוק הגבר שחיפשת, הוא פגע בך וכנראה עדיין ממשיך לפגוע. יתכן שהוא קצת עסוק בעצמו יותר מדי? אני אהיה מעט "רע" מפני שברצוני להזהיר אותך, נכון שמצבך משתפר ונכון שמצבך ישתפר ויהיה ממש טוב, אבל בדרך עד שהכל יהיה טוב עוד עלולות להיות ירידות, אולי לא עמוקות כל כך, אולי לא כואבות, אבל תקראי את המכתב של יערה למעלה. ישנן הפתעות בחיים. בקיצור כל מה שאני רוצה להגיד הוא - אל תתאכזבי אם יהיו ירידות קלות ואל תבהלי מהן, הדרך היא קדימה ולמעלה וגם אם יש ירידה קטנה את תחזרי לעלות ולהרגיש טוב. פשוט להכין אותך גם לשינויים במצבי הרוח. שיהיה רק טוב, ועוד מעט יהיה טוב יותר דר' גיורא הידש

בדיוק על זה דיברתי אתמול עם הפסיכולוגית (ששוב, היא בן אדם ממש נפלא ולא גורמת לי להרגיש כאילו אני פגומה). היום קמתי בהרגשה די טובה. יש לי ראיון עבודה היום שארני מקווה שילך טוב, וגם אם לא , אני אמצא עבודה אחרת. עשיתי לי תוכנית שיקום ממש טובה אני חושבת: יש לי שתי חברות שיודעות על הטיפול אז הן ממש תומכות ומתעניינות פעם בכמה ימים מה קורה איתי. חברה אחת השקיעה שבוע שלם כמעט כל יום בלהוציא אותי מהבית כדי שאני לא אשקע בכלום. דבר ראשון שאני עושה כשאני חוזרת להורים זה להירשם ליוגה אני לא מתכוונת לתת לבורות של האקס שלי להשפיע לי על המצב רוח כי ברור שאין לו מושג וחצי מושג באיזה מצוקה אני (או הייתי עד שהכדורים התחילול עבוד), והוא גם לא רוצה להבין. יש לי את הפורום וגם משפחה תומכת באופן יחסי ואני מודעת לכך שיהיו ירידות במהלך תהליך הההבראה אני רק מקווה שאני אוכל להזכיר לעצמי ברגע שתבוא אחת שהיא רק ירידה ולא נפילה.