רגישות יתר

למי שזוכר את ההודעה שלי מלפני כמה ימים על כך שאני חוששת המדרדרות במצבי הנפשי ( חזרה של הדיכאון) אז הנה עוד כמה סיבות לכך. כבר סיפרתי לכם שביום שלישי עברתי טסט ראשון וביום חמישי קיבלתי את הרישיון הזמני. ביום שישי ביקשתי מאמא שלי להתלוות עלי לעשות סיבוב באוטו ( חייבים עם מלווה) ובאמת כך היה. האוטו נכבה לי שלוש פעמים במהלך הדרך ובמקום לקבל את זה שככה זה בהתחלה ושזה אוטו אחר מזה של המורה לנהיגה ואני צריכה לקבל את זה התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה ולא יכולתי להירגע במשך שלוש ש'. בעיית הפרפקציוניזים אצלי כל כך קשה וחמורה שאני לא מצליחה לסלוח לעצמי עם דברים לא יוצאים י מושלם, וכל כך רציתי שהנסיעה הראשונה תהיה חלקה. בנוסף, אין לי סבלנות, לא לקרוא ולא לעשות כלום וגם התאבון ירד לי. כבר ירדה לי כל ההתלהבות מהרשיון ואין לי חשק לכלום

אריאלוש מחר יום חדש. השמש תמיד זורחת מחדש.וכל יום מביא איתו משהו אחר.אני מאחלת לך שרק תרגישי טוב. ושתיהיי בעננים שעברת טסט. סבלנות לאט לאט. גם אני משתדלת לקחת את החיים לאט לאט.אני לא דתייה. אבל אני מאמינה שזה איזשהו מסר בשבילי להביט קצת מסביב ולראות מה קורה. ולא להיבהל מכל חרדה ומכל דבר.לאט לאט.תרגישי טוב. שלך. שרונה.

היי אריאל ושרונה, הנהיגה במכונית יכולה להיות שיעור מצויין, תנסי להפיק מכך את הטוב. אף אחד לא נולד נהג, וגם מי שעבר טסט רחוק מנהיגה בשלה. נהיגה היא ענין של ניסיון ותרגול ולוקח שנה עד שנתיים עד שהנהיגה באמת אוטומטית ובטוחה. ככה זה בחיים, אף אחד לא נהג טוב גם אחרי שעבר את הטסט, תלמדי מכך, תנהגי הרבה, תשימי לב לתגובותיך הרגשיות ותלמדי על עצמך, זה שיעור מצויין, פסיכותרפיה-LIVE, מכל דבר צריך ללמוד ותראי בכך הזדמנות ללמוד ולשפר את התגובות הרגשיות שלך. החוכמה היא להפוך כל דבר ל"שיעור"... ביי, התלהבתי מהדוגמא ומההזדמנות להראות את הדברים דר' גיורא הידש

שרונה היקרה תודה על ההתייחסות ומילותייך החמות. את צודקת ואני מודעת לכל מה שאמרת אבל בעיית הבעיות אצלי היא הפרפקציוניזים שלי שלא נותן לי מנוח ולא מרשה לי לטעות ואז לסלוח לעצמי