אובדן ויאוש
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אני בת 34 ואם לשני בנים קטנים, עובדת ומתפקדת היטב. בחודש האחרון ניתקו הורי קשר ממני. ניתוק הקשר היה פתאומי ומכאיב. שני בני קשורים מאוד להורי, וכך גם אני. לאחר הניתוק (שלווה בהאשמות קשות מצידם כלפי וכעסים רבים ) התחלתי לחוש בחילות, ומספר פעמים הקאתי, אני במצב רוח רע בחלקים גדולים מהזמן, אם כי משתדלת ב"ציפורניים" לשמור על עצמי ולא להתמוטט בשל מחויבויותי הרבות בבית ובעבודה. בעלי תומך בי מאוד, וכך גם אחי היחיד. בימים האחרונים אני חשה כי אני על סף קריסה, ירדתי במשקל כשני קילו, אני עצבנית מאוד, רוצה לישון כל הזמן, ומרגישה מן "נתק רגשי" מוזר מסביבתי. כלום לא ממש מעניין אותי (אם כי אני פעילה מאוד מבחינה חברתית, ובמסגרת ביה"ס בועד ההורים המרכזי ועוד...) אני מעוניינת לדעת למי עלי לפנות? האם יעוץ פסיכולוגי או שמה טיפול אחר? אשמח לתגובה מהירה.
אפי יקרה נשמע שאת במצוקה ונשמע שאת גם מודעת לה ויודעת לשים את האצבע בצורה מדוייקת על מחשבותיך ורגשותיך ומצבך הגופני. אני הייתי ממליצה קודם כל על טיפול פסיכולוגי, במהלכו ניתן יהיה לחשוב הלאה איך לעזור לך להתגבר על הפרידה הפתאומית מההורים, שהיא אכן מכאיבה מאד. תחזיקי מעמד תמי.
לאפי תגובה נפשית של ירידה במצב הרוח מתח ותופעות כפי שתיארת מתאימות למצב של נתק מההורים ומשבר. בדרך כלל משברים כאלו חולפים ואפשר למרות הקושי להתמודד אתם עם התמיכה של המשפחה. כך שלהערכתי את עוברת תהליך "נורמלי" תגובתי למה שקרה עם ההורים. אם קשה לך מדי וחשוב שתחזרי לתפקד וברצונך גם לעבד את מה שקרה אפשר לפנות לשיחות אצל פסיכולוג. לא הייתי ממהר לכיוון התרופתי. כל טוב דר' גיורא הידש
