שאלה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום בני בן כמעט 5 לצערי במספר פעמים הוא אומר לי:"אמא אני כלום ואני רוצה להיות לבד ולא אוהב אף אחד" למרות שאמרתי לו שהוא חכם חזק אוהב לעזור נקי ומסודר הוא חזר ואמר אני לא אוהב אף אחד ולא נכון הרגשתי ממנו שזה מה שהוא חושב על עצמו למרות שאני בטוחה שאף אחד לא אמר לו כך. .. ואני קצת בהלם שילד כזה נושא על כתפיו מחשבות כאלו ואני מרגישה שממש חבל בדר"כ הוא משחק יפה עם חבריו בגן קצת רב עם אחותו הקטנה וזה נורמלי מה ניתן לעשות איך להרים את בטחונו ואלי זה קשור לעייפות שלו במשך היום הוא מתלונן שהוא עייף וגם בבוקר כשהוא קם שאין לו כוח אני פשוט בהלם שהוא אומר לעצמו שהוא כלום תודה גלי
לגלי. קטונתי מלהבין בפסיכולוגיה ,אבל בחושים של אמא אני חושבת שאת צריכה לבדוק ממתי זה התחיל אצלו , ולנסות לחשוב מה קרה. יכול להיות שיש משהו שהוא לא מספר . אל תחששי ,תשאלי את הגננת מה קורה איתו , העיפות יכולה להיות בריחה. כדאי לבקר אצל מטפל בילדים . הילדות היא נפלאה חבל לבזבז אותה.
לגלי בדרך כלל צריך לראות את התמונה המלאה כפי שהתחלת לפרט בסוף מכתבך ולא אמירה זו או אחרת של הילד. לצערי איני יכול לתת לך תשובה מלאה כי איני מומחה לפסיכיאטריה של הילד, אבל אם ישנן תופעות במספר תחומים וגם הדברים חוזרים על עצמם אז כדאי להגיע לפסיכולוג אפילו לשם הבדיקה עצמה. כמובן שחשוב לבדוק גם מה קורה בגן? שבת שלום, דר' גיורא הידש