אפשר לנשום קצת

אחרי שלושה שבועות מאוד קשים- גם להתחיל טיפול וגם פרידה מבן זוגי המאניק (סליחה) גיליתי שכל החברים שלי מאוד תומכים למרות שלא הייתי בקשר עם רובם כבר הרבה זמן. התרופה קצת משפרת לי את המצב רוח ואת היכולת לתקשר ולהתקרב חזרה לאנשים שאני אוהבת ואפילו ניהלתי שיחה של יותר משתי מילים עם אמא שלי על הפרידה מהחבר. פגו לחלוטין חששותי מהפסיכולוגית שכן היא התגלתה כבן אדם מאוד תומך ובינתיים יצאתי מכל פגישה עם הקלה , גם אם לא ארוכה, לפחות קיימת ( בניגוד לפסיכולוג הקודם שלי שממנו יצאתי עם מועקה חדשה ומחוזקת.). היא נותנת לי הרגשה טובה לגבי כל מה שאני אומרת, ומפיגה ממני כל תחושה שאני צריכה להתבייש במשהו או להסתיר משהו . היא מדברת יותר מהפסיכולוג הקודם ולקבל פידבק מאוד חשוב לי עכשיו, שלא יתעלמו ממני. אני מרגישה כאילו אני ממש מדברת איתה ולא אליה. אפילו השהייה בדירה עם האקס שלי לא כל כך קשה כמו שחשבתי, ועכשו שאני יודעת שיש כמה אנשים שמבינים אותי, ומודעים למצבי (לשתי חברות סיפרתי גם על התרופות), אני מרגישה שגם אם יהיו לי נפילות אני כבר לא אתבייש לבכות על כתפו של מישהו . גם זה משהו. אני בטוחה שביום שאני אעזוב את הדירה יהיה לי מאוד קשה, וגם בתקופה אחר כך אבל אין לי שום דבר רע לומר בינתיים על כל מי ששיתפתי ברגשות שלי, ככה שבאמת אני מרגישה פחות גרוע בגלל הידיעה שכולם תומכים בי עד הסוף. רציתי להודות לד"ר הידש המקסים שאמר לא הרבה, אבל מספיק כדי לעזור לי לפתוח את העיניים בבקרים הקשים עד שהכדורים התחילו להשפיע.

לשירה, אפשר לנשום גם הרבה...כל הכבוד לך, אני מקווה שהתקופה הקשה ביותר כבר מאחוריך ומעכשיו הדברים רק ילכו וישתפרו. אומנם יתכנו עוד ירידות אבל את כבר יותר חזקה להתמודד איתן... שיהיה לך רק טוב והרבה הצלחה ותשמרי על קשר, ביי דר' גיורא הידש

איזה יופי שכל החברים שלך תומכים ומבינים אותך..... אצלי יש רק שניים-שלושה שבאמת יודעים..... וכל השאר ..... אני לא יודעת אם בכלל בא לי לספר להם .

שירה היקרה אני שמחה מאוד שהדברים מתחילים להסתדר. מהרגע שמחליטים " לצאת מהארון" ולא להיתבייש בבעיה שקיימת ( סך הכול מצבך דומה לעוד אלפים רבים) אז זה נהיה הרבה יותר קל. כל יום יביא עימו בשורה אחרת ולאט לאט תשובי לאייתנך שלך, אריאל