למיכאל

כשדברתי על חוסר עצמיות שלי התכוונתי לקהות הרגשית שלפחות שערתי שגם לך יש חלק בזו שאני יודע, או שיש לך משהו דומה. בכל אופן זה לא אומר שאני לא מרגיש כלל, אלא מדובר בתחושה פנימית שמשהו אצלי לא בסדר. אני אולי לא יכול להבהיר לך את מהות התחושה הזו, בדרך מילולית לפחות, אבל בכל מקרה יכול להיות שהיא דהתה עם הזמן וכיום יכול להיות שאני מדבר מתוך זכרון שלה בלבד. בפועל מדובר בחוסר חיות מצידי. לי זה נראה הרבה פעמים שאני פשוט מתנהל באופן דומה לחיה, ועובדה שאני נתקל (בעיקר בעבר) במצבים שאנשים מחקים אותי בקול וצוחקים עליי. וזה לא סתם, תאמין לי שיש לי מספיק סיבות להאמין שיש לזה בסיס שאולי הוא מעבר לבסיס של היותן של תגובות דומות אצל אנשים אחרים אשר אינם מתלוננים על מה שאני מדבר עליו (חוסר עצמיות וקהות רגשית). אני במובן מסוים מת. זה כמובן בא לידי ביטוי בכך שאני ממעט להתבטא באופן מעשי ובדיבור וכן בזה שקשה לי לסבול לשמוע את אחי נושם, ואני מסופק אם זה נובע מהאישיות האמיתית שלי. ולגבי החשיפות - אני עשיתי פעם חשיפה גדולה ובעקבות זאת יכול להיות בהחלט שבטלתי לזמן מה את הקהות הרגשית שלי במידה מסוימת, לאור האופן שבו הוריי ואחרים הגיבו כלפיי (אני הייתי מאוד מורשם ממנו).

רון היקר יש משהו במצבים נפשיים מסויימים, בהם אנחנו מרגישים מעט מתים, כאילו חלקים מהחיות והויטאליות שלנו נעלמו ואנחנו פשוט שורדים את היום יום. התופעות האלה מאד מאפיינות מצבים של דיכאון, ואף מצבים של ריקנות וסתמיות שמלווים לפעמים מצבים פוסט פסיכוטיים או סוערים. לנפש יש את התכונה הזאת שלפעמים היא גולשת וגבוהה באנרגיות, ולפעמים היא בשפל, כמו שנתו של הדוב. כדאי לך לבדוק את נושא התזונה, ולהוסיף לתזונתך מזונות ותוספי מזון שנותנים אנרגייה. כדאי להוסיף פעילות גופנית ואף טיפולי גוף כמו מסאג'ים דיקור או שיאצו. ובעיקר כדאי לזכור ולהאמין, שאחרי הירידות, בוא תבואנה עליות. שבת שלום וחג שמח תמי.