שלום לך ד"ר הידש.

אני בת עשרים וחולה בהפרעת אישיות גבולית. לפני מספר חודשים מצאתי סוף סוף את האיזון התרופתי אותו חיפשתי יותר מחמש שנים ומאז מצבי השתפר בהרבה, אינני נוירוטית כפעם והצלחתי להשתלט על הדיכאון שלי. אך למרות השיפור במצבי אינני מצליחה להתקדם הלאה, אינני עובדת או לומדת, אני גרה בבית הורי, וחיי החברתיים הינם אפסיים. הסיבה לכך היא אחת הבעיות הנילוות להפרעה שלי, די-פרסנוליזציה. אינני מסוגלת למצוא מוטיבציה להשגת חיים מלאים ומספקים כיון שהפנטזיות שלי מספקות אותי גרידא. כשאני מפנטזת אני יפה, חכמה, מוצלחת, אהובה, ונחשקת - כל הדברים שלעולם לא אוכל להשיג במלואם במציאות נימצאים במרחק מחשבה. שאלתי היא מה עליי לעשות בכדי למצוא את המוטיבציה הנחוצה לפתח את עצמי מכל הבחינות? והאם יש מה לעשות נגד הדי-פרסנוליזציה? למרות שאני בערך שולטת בזמן הפנטזיה הפיתוי לחוותה גדול מידי ואינני מסוגלת להמנע ממנו. תודה מראש ויום נעים.

שלום, נקודת המפתח היא שאת בת עשרים, כל החיים לפניך ויש עוד הרבה זמן לשיפור ולהתקדמות, אי אפשר להשיג הכל כבר עכשיו ויש לך עוד זמן ודרך ארוכה, כך שיהיה בהצלחה. כמו כן מאוד חשוב שאת נמצאת בטיפול, פנטזיות וחלומות בגיל שלך זה מצויין הלוואי שלי היו עוד פנטזיות וחלומות בגילי, לצערי זה יעבור גם אצלך עם ההתבגרות. שיחות והתאמת הטיפול התרופתי הם הדברים החשובים ביותר. המוטיבציה תבוא, חשוב להתחיל לאט ולעשות דברים שיש סיכוי גדול שתצלחי בהם, לצאת פעם עם חברה או חבר, לבלות, לעשות דברים שכיף לך לעשות אותם, אחר כך תהיה לך מוטיבציה לעשות גם דברים של חובות ולימודים. אבל לאט לאט, יש לך זמן. שבת שלום, דר' גיורא הידש