צריכה עידוד ועזרה דחוף!

אני בת 18 וחצי.אבל אני מרגישה כאילו אני חייה רק 3 וחצי שנים. כי עד גיל 15 עברתי הרבה דברים לא נעימים. כמו הטרדה מינית שבגללה גם הייתי בטיפול והייתי ממש מחורפנת על כל הראש והיו לי הזיות ומה לא??וגם עד גיל 15 לא ממש היו לי חברים מלא היו צוחקים עליי מכל הבחינות עד שבגיל 15 הצלחתי בנס להשיג חברים וכך גם להתגבר על כך הצרות. כיום החיים שלי שונים ואפשר לאמר שהרבה יותר טוב לי.אבל בתור פסיכולוג אתה וודאי יודע שדברים קשים מן העבר נשארים בתת מודע לכל החיים והדברים הקשים שעברתי השפיעו מאוד מאוד על הביטחון העצמי ועל האמון שלי באנשים. כשאני מכירה אנשים בפעם הראשונה אני אולי מתחברת מאוד מהר אבל אני תמיד מפחדת מהם ומפחדת שמשקרים לי ועובדים עליי כי אלו דברים שהייתי רגילה אליהם עד לפניי כמה שנים. וגם בקשר לחברים הטובים שלי שאיתי כל יום אני פוחדת שיינטשו אותי ואם גרמתי לאחד מהם למצברוח לא טוב אני ישר חוששת שהוא ישנא אותי ויפסיק לדבר איתי. כן אני יודעת שהבטחון שלי על הפנים.קשה לי להתגבר על זה ואני מאוד מנסה לעזור לעצמי אבל לפעמים ממש קשה לי. ואין לי מי שיעזור לי, החברים שלי אני מרגישה שהם יודעים רק לצחוק ולהנות ולא להקשיב לבעיות וניסיתי לבקש מהם עזרה אבל אין להם מה לאמר ולפעמים הם אפילו צועקים עליי שאני מדוכאת. וזה מה שגורם לי אפילו יותר לאבד אמון באנשים ומוריד לי עוד ועוד את הבטחון. אני מרגישה הכי לבד שבעולם מחייכת מבחוץ אבל עמוק בלב בוכה ללא הפסקה. אין לי זמן וכסף ללכת לפסיכולוג ואני חושבת שעצם העובדה שאני מודעת לבעיה שלי ולמה שעובר עליי עוזר לי קצת. אבל אני צריכה דחוף מילה טובה, עידוד, חבר אמיתי. מישהו שיאמר לי שאני לא לבד שיעלה לי את הביטחון. איך אפשר להתגבר על התת מודע??למה הוא חזק כל כך ולמה הוא תמיד מופיע ברגעים הלא נכונים.?? ועכשיו אני מתחילה קשר זוגי ואני כל הזמן בפחדים מנטישה ושהוא אולי רק רוצה לנצל ועוד ועוד.. וההגיון שלי אומר שאני טועה. אבל משהו במוח שלי מעווט קצת. בבקשה תעזרו לי

שלום ענבר... ד"ר הידש הוא פסיכיאטר ולא פסיכולוג, אבל נמצאת איתנו גם תמי, שהיא פסיכולוגית, ובטח תגיב. אני בוודאי לא מתיימר לנסות לעזור לך במשהו כל-כך סבוך, רק תהיתי למה זה "נס" שהשגת חברים בגיל 15? כלומר, לרובנו יש חברים, ואף אחד לא מתייחס לזה כאל "נס", וסביר להניח שגם אצלך זה לא היה נס, אלא פשוט נבע מכך שאת בחורה מעניינת שנעים להיות איתה. איך נעודד אותך? ובכן, נראה שאת מאוד עוזרת לעצמך ותומכת בעצמך גם בלי פסיכולוג. נשמע שאת מנצחת במאבק נגד השדים שנוצרים משהו כמו תקיפה מינית, ושאת מצליחה לשים את זה מאחורייך, ואפילו להתחיל קשר זוגי. כל הכבוד. (זה היה ניסוין העידוד שלי, האמת היא שכבר הצטערתי שהגבתי כי זה נושא מאוד מורכב. נקווה שתמי תמצא משהו יותר טוב להגיד...) בברכה מיכאל

מיכאל, אני דווקא אהבתי מאד את מה שכתבת... ולך, ענבר, אין תרופות פלא, אבל יש עבודה פנימית, וזוגיות חדשה היא כמו לידה, ובהתחלה יש פחדים, ממש כמו הפחד שיקרה משהו לתינוק הכל כך פגיע, אבל בהדרגה לומדים לטפל בו ולעטוף אותו ולחזק אותו כך שהוא הופך להיות משהו מאד טיפולי ומאד נעים, יותר נעים מללכת לפסיכולוג... אני מאמינה שלדבר עם חברים על הפחדים מאד עוזר. ואת מוזמנת לכאן לפורום ככל שתרצי, אנחנו איתך. שבת שלום תמי.