אולי נולדתי אם זה

ברשותכם שאלה מורכבת משתי שאלות : יש אפשרות כזו שנולדים בלי "השמחת חייים" האופטימיות שגורומת לאנשים ל"משוך" ולהמשיך? ואז למעשה זו עובדה שיש לקבל ולחיות איתה (או לא..) ? אני בחורה בת 30 בעברי ( יש שמועות שזה גם קשור) לקחתי סם מסוג אקסטזי, בכמיות לא מבוטלות בכלל, זו היתה תקופה שהסתיימה אומנם מזמן אך יכול להיות שאותותיה לא חלפו מעולם וזו הסיבה בגללה אני סובלת מדיכאון ? ( דיכאון ?....כן אם חוסר רצון מוחלט להיות כאן וחוסר מוטיבציה מטורף להסתובב בינכם הוא דיכאון הוא ההגדרה אז דיכאון..) ניסתי לטפל באמצעות פסיכיאטר, נסינו מס' כדורים ללא הועיל, נכון להיום מכיוון שאני סובלת גם מהפרעת קשב אני נוטלת סטרטרה, וטו לא , ואני מרגישה שקשה לי ל"סחוב" אין לי רצון להיות כאן , אך לא נראה כי אפגע בעצמי בזמן הקרוב , וזה ע"מ לא לפגוע בסובבים שאם רק אהבו מספיק היו מרפים, קיצור דר או חבר אחר בפורום יש לכם עיצה אליי שאולי קצת תאיר את עיניי ? אולי אני לא עושה מספיק ? אולי זה עוד לא הזמן להשלים עם המצב? תודה

שלום, כנראה מה שנולדת אתו זו הפרעת הקשב אשר גורמת לשינויים הרגשיים. תקראי באחת הפניות למטה על בחור שהיה בטיפולים רבים ושונים עד שהחל טיפול בריטלין. כל טוב דר' גיורא הידש