מה יהיה ד"ר הידש?
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
חצי שנה של שקט והלוחמת חזרה לפורום. ד"ר הידש, אני ואתה מכירים היטב. אחרי 11 שנים של תרופות ואיסורים נגמלתי, תפקדתי והייתי מאושרת. הפחדים התגמדו, רזיתי והתחלתי לחיות את החיים-חיים של אישה צעירה בת 28. והנה עוד פעם הגיעה הנפילה שאליה חיכיתי כל כך....התקפים!!! פחדים!!! לחצים!!! בכי!!! וכל הסובב את ה " מחלה" הארורה הזו. עברתי תהליך מדהים ועבודה מאד קשה עם עצמי ואני שואלת...האם זה הגיוני/ אפשרי שאני אחווה רגרסיה מאד עמוקה ואחזור שנים אחורה או שהאם הנפילה תחלוף לה? אני מאד מודעת היום למצבי, פוגשת את החרדה, מביטה לה בעיניים ופשוט נותנת לה לחלוף ללא כדורים אבל עם המון תחושות פיזיות מאד לא נעימות! אני אכן לוחמת אבל אני שואלת...אם כבר הגעתי לטעימת השחרור והחופש, למה פתאום אני חוזרת אחורה? יש מצב שפשוט אולי אי שם בפנים נוח לי עם ה" מחלה" וקשה לי להפרד ממנה? יום אחד גם אני אטפל באנשים.... בברכה, הלוחמת
לוחמת יקרה הרשי לי להצדיע לך, שוב. אין אמיצים מאנשים הנלחמים בחרדות. אלה הם הפחדנים הכי גיבורים בעולם. יש נפילות, אבל הם לא באותה רמה כמו במצבים לפני השיחרור. כל נפילה היא יותר גבוהה בספירלת הבריאות, ויותר קצרה. ככה אני יכולה לספר לך מטלטלות ההיפומניה דיפרסיה שלי... יורדים עולים יורדים ובאיזשהו שלב הירידות לא כאלה נוראיות, ואפילו הפסיכוזה עברה די מהר...לא נעים לא נורא. ולסיום, החלמתך תהיה שלמה, ונצחונך עשיר כפליים, כשתוכלי גם את לטפל באנשים וללמד אותם טכניקות קרב ונצחון חרדות, נצחון הרוח על החומר, בהיותה של החרדה כל כך פיזית, כידוע לכולנו. חיבוק גדול, עוד יחזור החופש לחייך תמי.
שלום, איזה יופי שעברה עליך חצי שנה של חופש מחרדות ומתרופות, כמובן שחבל שישנה ירידה ונקווה שהיא קצרה. כדי לא להתחיל עם טיפול קבוע אפשר להעזר בבנזו. המקובלים כמו לוריוון וואבן לפחות הם יתנו הקלה מסויימת. חשוב שלא תאשימי את עצמך ולא תנסה למצוא את הבעיה בכך שאת לא בסדר...., לעתים לחרדות יש הגיון משליהן.... בהצלחה הידש
