בעיה מיוחדת

היי רציתי לשאול, אני בחורה מאוד רגישה, מאוד.... עד כדי כך רגישה וקשה לי "לחיות" את החיים, שהבית שלי הוא הקונכיה שלי, וכל יציאה ממנו שצריך לעשות (לעבודה ולהכרות עם אנשים וכו'...) היא קשה. ממש כמו חילזון שהוא בתוך הקונכיה הוא מוגן וכשהוא יוצא הוא חשוף.... אז כך גם אני, בבית טוב לי, ואני חיה כמובן עם ההורים, ואני לא צעירה, 31 וחצי.... בבית טוב לי בצורה של: אין שכל אין דאגות, וצריכות להיות לי דאגות כמו למצוא בן זוג. וכדומה. אז מה עלי לעשות, חשבתי לשכור דירה, לצאת מהקונכיה..אני סוף סוף מנסה להחזיק בעבודה מעל שנה, שהמשכורת בה לא גבוהה, וזה מקשה על מציאת דירה, וגם זה בשיניים, מאוד קשה לי, (בגלל סיפור הקונכיה) קשה לי גם ליצור קשרים, ולהכיר... אז מה הפתרון, ניסיתי תרופות, ציפרלקס וכאלה. אבל התופעות לוואי...ישנוניות, ותאבון גדולים מאוד מעצבנים, ואני לא יודעת למה אבל כל התרופות הטבעיות והלא טבעיות שניסיתי, בתוך תוכי התנגדתי לכך, כי זה כאילו "הגדיל את המפלצת של הפחד, האכיל את המפלצת, נתן לה מזון וכך גדלה"... בגדול שום דבר לא עוזר, אז אולי בעצם אין ברירה אלא לצאת מהבית.אני יודעת שזה פורום של פסיכיאטריה = תרופות, אז שאלתי לאחרונה לקחתי סימבלטה, ולא הכי עזר לי. כדור די "פרווה", הציפרלקס עשה לי ממש מצב רוח טוב אך מצד שני "ריחפתי" והייתי ישנונית....רציתי כל הזמן לישון. אשמח לתגובות. תודה.

שבת שלום מיכל אני מניחה שמה שאת מתארת היא סוג של חרדה חברתית, ביישנות פלוס.. לדעתי, כדורים בלבד לא יכולים לשמש יותר מקביים. אני הייתי מציעה לך ללכת לטיפול פסיכולוגי, אולי אפילו למאמן אישי, שילווה אותך בצעדים האלה של היציאה מהבית. נראה לי שמהלך כזה של יציאה מהבית עם לווי ותמיכה יוכל להכניס שינוי דרמטי בחיים שלך, שינוי שהגיע זמנו להתרחש. רציתי גם להגיד לך שאתה לא היחידה שעוברת בימים אלה את הלבטים האלה, בגיל הזה, אולי יקל עליך לדעת שאת לא יוצאת דופן בזה. שיהיה לך בהצלחה!!! ראומה

למיכל תודה לראומה וגם אני חושב שהעיקר הוא פסיכותרפיה-טיפול פסיכולוגי. התרופות עשויות לעזור אבל רק במידה וחשוב להגיע למטפל אשר ילווה אותך בדרך אל עצמאות רבה יותר. שבת שלום דר' גיורא הידש

למיכל שלום גם אני בחור רווק בן 30 גר עם ההורים, אמשח ליצור איתך קשר במייל. סובל מחרדה חברתית [email protected]