בא לי לבכות
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
רקע קצר: לפני כ-3 שנים הייתי מטופלת ב-25 מ"ל לוסטראל ביום בעקבות התקפי חרדה שהיו לי (ללא סיבה,אני כנראה טיפוס חרדתי) וזה עזר לי מאוד. הפסקתי את הכדורים ומאז הכל היה טוב. אני בת 29.5 וילדתי את בתי הבכורה לפני שבועיים.ההריון עבר ללא בעיות וחרדות. יש לי בת מקסימה ואני אוהבת אותה מאוד. אז למה פתאום יש לי התקפי בכי, ולמה אני מרגישה לחץ גדול ולפעמים חרדה ופאניקה? אני רוצה להיות אמא רגועה אבל מרגישה שקשה לי. יש לי עזרה מהבעל וההורים אבל בפנים קשה לי להתמודד ואני עדיין לא מרגישה אמא. קשה לי עם השינוי הענק בחיים שלי. לא רציתי שהחרדות יתגברו ואולי בלי שאני אשים לב פתאום אני אולי יהיה בדיכאון אז פניתי לפסיכיאטר והוא נתן לי שוב את הלוסטרל. מאז עברו כמה ימים ואני מתלבטת אם לקחת את הכדורים או לא. זה כלכך מעצבן לחזור שוב לכדורים ואני מרגישה רע עם הרעיון הזה. למה אני לא אמא כמו רוב הנשים שמתקתקות את זה? יש לי כל מיני רגשות אשם בימים האחרונים, וההזדקקות שוב לכדור רק מגבירה את זה. לקחת או לא? מה לעשות? מישהי יכולה לשתף מניסיון? דוקטור הידש- הצילו
כל אחת שאני מכירה חוותה את הפחדים האלו והבכי הזה של תחילת האמהות, השינוי הגדול, האחריות, המחסור בשינה , ההורמונים המשתוללים, זה ידוע שאחרי לידה נשים במיני דכאון בגלל השינוי העצום, גם לי זה קרה וזה פשוט עבר שהתחלתי להתרגל לרעיון. תראי שזה עוד יעבור... בהצלחה!
ללי תודה ליערה ואכן רוב הנשים מרגישות דיכאון וחרדה אחרי הלידה ובמיוחד אחרי לידה ראשונה. המספר המדויק הוא 80%. כך שלמרות "העבר" שלך יתכן שאת מרגישה ועוברת את מה שרוב הנשים עוברות בלי קשר למה שקרה לפני כארבע שנים. אז נכון, את חוששת מפני החרדות כי את יודעת על מה מדובר, אבל יתכן מאוד שאין אלו חרדות או משהו מהעבר אלא "סתם" כמו כל אישה. בטח שרגשות האשם לא מועילות ולא מוסיפות לך לתפקוד, הלוואי והיית יכולה לוותר עליהן. בקשר ללוסטרל, מהבחינה הגופנית הוא בטח לא יזיק, ויתכן שהפסיכיאטר רצה ללכת על בטוח ולהתחיל טיפול. השאלה הראשונה היא האם את מניקה? אם את מניקה אז הייתי מחכה עם הלוסטרל כיוון שהוא עובר בחלב, אם אינך מניקה את צריכה להחליט, האם לחכות ולראות האם אלו תנודות רגשיות כמו אצל כל אשה, או האם את רוצה ללכת על בטוח, כלומר ליטול לוסטרל. מזל טוב דר' גיורא הידש
