מניה דיפרסיה/ פגועה ביותר בבן זוג הלוקה מכך

עד לא מזמן היה לי קשר עם בחור באובחן כסובל ממחלה דו קוטבית, במהלך השנתיים היו לו מס של התקפים כאשר הדיפרסיה היתה הרבה יותר ממושכת מהמניה. בפעם האחרונה הדיכאון נמשך יותר משישה חודשים בתקופה זו התגרש ונותר עם 3 ילידים בבית בוגרים (אשתו לא יכלה להתמודד לאחר שנים ופשוט נטשה). לי הוא סיפר על המחלה לפני 8 חודשים הייתי כבר מעורבת ריגשית לא רציתי לקום וללכת ההיפך רציתי לסייע תמכתי נפשית עטפתי אותו באהבה , יצאנו להליכול שתה ויטמינים תוספי מזון סייעתי לו בכל הקשור האירגון הבית ואין ספור פעילויות הצעתי לצאת לסדנאות תמיכה טיפול פסיכולוכי תמיד בדקה ה-90 היה חוזר בו. הדיכאון התבטא בהסתגרות בבית הפסיק לעבוד (עצמאי)ויתר על פרוייקטים בסדר גודל של מאות אלפי שקלים. לימים סיפר לי טיפין טיפין שהיה מטופל 4-5 פעמים בטיפול תרופתי ,אגב הוא בין 46. היום אני לא בטוחה שהיו לו רק 5 התקפים ןכן סיפר לי שלא תמיד השתמש בטיפול תרופתי היו תקופות ארוכות שהיה בלי תרופות. במצבי דיכאון היה אומר אני חולה וכמובן במניה התכחש לכך שחולה. אני מרגישה פגועה ביותר מכל הסיפור: רק לאחר קשר של שנה וחצי הוא מספר על המחלה, אמר לי אני אבין מאוד אם תקומי ותלכי אבל שתדעי זה יהרוס אותי אני זקוקו לך.לפני כשבועיים לערך לאחר דיכאון ארוך שרארך יותר משמונה חודשים, הופיעה המניה.בכל התקופה שהיה שרוי בדיכאון הייתי פשוט צמודה אליו תמכתי בו בכל דרך אפשרית, שבועיים לפני התפרצות המניה דיברנו על לגור ביחד ילדיו ידעו זאת הציע לי אפילו נישואין ואני יודעת שלא נוטלים החלטות פזיזות בתקפופת דיכאון. אבל הדבר שהרס אותי ביותר איפה כל הנתינה שלי כל התמיכה שלי ,שבועיים לפני יצא בהצהרות של כמה אוהב כמה מעריך כמה שאני מלאך אבל הוא רוצה כרגע הפסקה להיות עם עצמו. האמת קשה לי לדעת מיהוא האמיתי באיזה מצב במניה או דיפרסיה, האם לחולה כזה אין רגשות אין הערכה הייתי שותפה מלאה לכל הקורות אותו כאשר כולם השאירו אותו מאחור אני הייתי לידו במהלך השבועיים האחרונים ציפיתי לפחות שירים טלפון ישאל לשלומי האם אני צריכה משהו, הרי זה דבר שעשיתי כל הזמן, אז הוא חולה המחלה דו קוטבית אבל אין לו נשמה אין מצפון אין מחוייבות מוסרית לא מגלה עניין באישה שאוהבת ואהבה טנתנה את כל כולה ,תמיד אמר לי מעולם לא פגעתי בנמלה, אז פשוט אני שוברת את הראש האם כל חולי הנפש מסוג זה לא רואים דבר מלבד עצמם פשוט נמחקתי,(אנו לא גרים יחד) כאשר היה שרוי בדיכאון חיפש אותי רצה אותי ביקש שלא אתייאש מה עכשיו? אני מרגישה פגועה כאילו מנוצלת אני יכולה להבין שרוצה הפסקה נמצא בהיי ר=בתקופה לא ברורה וגם אין הרבה מה להסביר מרגיש בריא כרגע, אני שואלת האם כל החולים מסוג זה לוקים החוסר רגישות חוסר איכפתיות ועניין לא מרגישים צורך אפילו מוסרי להתעניין בצד שתמך בהם והקריב הכל למענם? שאלה נוספת כמה זמן נמשך בד"כ התקף של מניה. בפעמים האחרונות הדיכאון נמשך בין חודשיים והאחרון כמעט 8 חודשים ואילו המניה בסביהות השבועיים. מה הפרוגנוזה ? האם הוא מבין שהוא פוגע האם יש לא מצפון המציק לו אני פשוט אוכלת את עצמי ומרגישה מרומה אנא מימך מצפה לתשובה האם יש מצב שפתאום יופיע שוב בדיכאון ויבקש עזרה יבטיח הרים וגבעות וחוזר חלילה וכמובן שלא למלא את ההבטחות?

שלום יפית.. אני לא מוסמכת לתת לך תשובה מקצועית אלה מדברת איתך כחולה ביפולרית בעצמה. אני לא ממש יודעת כמה ההתנהגות שלו כרגע מושפעת מהמחלה שלו,אבל אני משערת שברגע שהמאניה תחלוף הוא שוב יחפש אותך ויבקש את עזרתך. לפי דעתי הדבר היחיד שיכול להבטיח לך פחות או יותר לצאת מהמצב הזה זה לשים לו תנאי אחד ברור,במידה שאת רוצה לחזור אליו. הוא חייב לקבל טיפול אצל פסיכיאטר ולקחת תרופות בקביעות.רק אז הוא יגיע למצב מאוזן וככה תוכלו להחליט יחד איך להמשיך בקשר הזה.אל תסמכי על הבטחות,תקבעו יחד את הפגישה ואולי אפילו תצתרפי אליו לפחות בהתחלה. אם הוא לא יעשה את זה חייו ימשיכו להיות כמו נסיעה ברכבת הרים ומי שנפגע מזה הכי הרבה זאת את. מקווה שעזרתי קצת. אורלי

ליפית אשמח אם יהיו תגובות של משתתפים נוספים, אין כמות עדות של אנשים הנמצאים בקשיים שאת מתארת. חג שמח דר' גיורא הידש