שוב אני

אני רוצה לעדכן שלצערי צדקת שהעלת את השאלה אם אני אולי גולשת לדיכאון. סיפרתי שאני ביפולרית שעברה עלי שנה קשה בגלל גירושין. שאלתי אם חיי כבר לא היו יותר מהשרדות יום יומית.אהבתי את התשובה שלך שהכדורים לא יביאו לי אושר אלה אולי המשפחה,החברים והעבודה. אז זהו,שכמשפחה נשאר לי רק הבן ואני לא רוצה לכביד עליו.חברים של ממש אין כי גדלתי בחו"ל ומאז החיים בארץ כל חיי היו סביב המשפחה.אני די אוהבת את העבודה שלי.יש לי חנות קטנה ואני מתעסקת בתחום מעניין רק שבמצב דיכאוני נורא קשה למכור ולהיות חייכנית מה שגורם לירידה במכירות ולחץ כספי.מין מעגל שכזה... האיש הקרוב לי ביותר זה הרופא שמטפל בי.זה נורא פטתי אבל זה מה יש.בשבועות האחרונים אני מנסה פחות לבנות עליו,גם כי זה לא פתרון וגם בגלל העלויות.אני מטפלת בכל הקשור במחלה באופן פרטי,גם הטיפול וגם התרופות שנורא יקרות. הבעיה היא ששמתי לב שברגע שאני נפגשת איתו פחות הלחץ גובע את המחיר והמחלה תוקפת הרבה יותר ובצורה הרסנית יותר.עוד מין מעגל שכזה... השאלה שלי להיום היא כזאת: במצב כמו שלי מה מועיל יותר? פסיכוטרפיה או טיפול בתרופות? יכול להיות שאוכל לרדת במינון של התרופות אם אחזור להפגש יותר עם הרופא? לא נראה לי שאתה יכול לענות לי על השאלה רק דרך מה שאני מספרת פה,אבל זה עוזר שבכלל יש מקום בו אני יכולה להרהר על מה שקורה איתי. בכל מקרה אשמח לתשובה :) חג חנוכה שמח, אורלי

אורלי יקרה הבדידות היא אוייבו הגדול ביותר של האדם. כך אני מאמינה. כי כשיש כתף להניח עליה את הראש בסופו של היום, לבכות קצת את הכאב והתיסכול והמצוקה, הכל נראה יותר נסבל. ואני חושבת שכשנכנסים ללופ דיכאוני, אחת מדרכי הטיפול העצמי היעילות היא לנסות לשבור מעגל של הסתגרות בתוך עצמי ובריחה לשינה ולהתבודדות. כי זה פועל באופן ישיר על התגברות הסימפטומים. כביפולרית בעצמי, אני רואה במצבים ההיפו- מאניים דווקא יתרון למלחמה בדיכאון. כי במצבים האלה יש יותר אנרגייה, ואז ניתן לעשות דברים שמגרשים קצת את המועקה והריקנות. דברים בגוף, בנפש, בלב ובנשמה, שמרחיקים את החושך הגדול שנקרא דיכאון מהאזור. האם יש אנשים נוספים פרט לרופא הזה שאת יכולה להיות איתם בקשר קצת יותר קרוב עכשיו? חברה? ידיד נפש? מישהו קרוב מהמשפחה? כדאי כן להתאמץ כי זה משתלם. אין כאן שאלה של מה עדיף- תרופות או קשר. אין או או- אולי יותר גם וגם. והיות וקשר מקצועי עולה כסף, אולי ניתן לחפש בנוסף אליו גם אהבת חינם? תוכלי לקבל כאן בפורום מענה חלקי. הכי טוב זה לחפש גם בחיים האמיתיים תמיכה וקשר, עם אנשים מחייכים ואופטימיים. ולא לוותר על העבודה בחנות. תיפקוד מאד משמעותי וחשוב, בעיקר בתקופות קשות. מנסיון... וזה עובר, אורלי, ובסופו של תהליך תהיי הרבה יותר חזקה מבתחילתו. חג אורים שמח תמי.

תודה,תמי,על התשובה והיחס. הייתי היום בטיפול והצלחתי לדבר איתו על מה שעובר עלי,לפחות חלקית. הוא כבר יודע שאני לא מסוגלת לדבר ישירות על הרגשות והבעיות ומזמן כבר הגענו למצב שאני מכינה "שיעורי בית" בכתב לפני כל פגישה.למרות הקושי שלי לתרגם רגשות למילים,אפילו בכתב,הוא הבין את הקושי והציע לי פתרונות לרוב הדברים שהתרידו אותי. כמו למשל כן לחזור לפגישות פעמיים בשבוע בתנאי תשלום נוחים קצת יותר והוא גם די הצליח לשכנע אותי לעשות פעילות גופנית (הליכות) לפחות פעמיים בשבוע.(נראה כמה זמן אצליח לעשות את זה כי יש לי יום עבודה ארוך ואחרי זה עוד לצאת להליכות זאת מלחמה לא פשוטה נגד עצמי.) אם דבר אחד קשה לי עוד יותר.הוא דווקא כן ממליץ לבוא פעם בחודש עם הבן ולערב אותו יותר בקושי שלי ולגרום לו לקחת חלק באחריות ולעזור איפה שהוא יכול.הבן שלי בגיל ההתבגרות והטיפול בו ובקריזות שלו שואבים ממני לא מעט אנרגיות.הייתי עד עכשיו מאוד נגד המהלך הזה,אבל הרופא חושב שבעזרת כמה מפגשים משוטפים נוכל להגיע למצב שלא רק שיהיו פחות מריבות אלה הוא יהיה מסוגל ממש להיות לי לעזר.לפי דעתו של הרופא הדבר הזה רק יתרום לבן וממש לא יפגע בו... אני עדיין לא סגורה על זה והייתי שמחה לשמוע דעה נוספת. אורלי