מטפל של כולם

לדר' הידש שלום יכול להיות שהשאלה שלי חורגת מעניין הפורום אבל אני משתתפת קבועה וכרגע בשם אחר. רוצה לשאול אותך איך המטופלים שלך מתמודדים עם הטיפול האינטרנטי שלך בפורום? המטפל שלי גם הוא איש אינטרנט ומנהל פורום ואני מתקשה לקבל את הדבר. כאילו שאני צופה בו מטפל באחריםפ, "שייך" גם לאחרים ובעיקר לאחרות.... מביע חיבה לאחרים. אני מנסה להמנע להציץ ולקרוא בפורום שלו אבל קוראת שם באובססיביות כל כמה שעות, בודקת מתי היה בפורום, איך הוא עונה לאחרים. הנושא מקבל עדיפות בסשן בטיפול כבר כמה חודשים ואני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה. הוא עונה לי בסבלנות אבל זה כמו לפגוש יום יום מטופלות אחרות. איך אתה מתמודד עם זה אם בכלל? ואם אפשר אני ישמח שמטופלים יגיבו איך הם מתמודדים עם מצב זה. תודה מראש

לאורי שלום, גם המטפל שלי מחובר לאינטרנט ואני מאד מזדהה עם מה שכתבת. הרבה פעמים אני רוצה לשמור את תשומת הלב שלו רק לעצמי, שואלת את עצמי אם הוא משקיע באחרים\אחרות כמו שהוא משקיע בי, מקנאה ביחס החיבה לכולם ומרגישה אפילו כעס. אני לא העזתי לדבר איתו על זה, אבל עכשיו, כשהעלית את הנושא, זה צף על פני השטח ואני עוד יותר מתקשה לחשוב שבעצם אני רק אחת מני רבים שהוא רואה כל יום, אולי גם מתכתב איתם, שלא לדבר על האנונימים שמקבלים יחס בפורום. אני אשמח אם תמי או מטפלים\מטפלות יתייחסו לנקודה הזאת, וכמובן ד"ר הידש בעצמו. תודה. מיכלי

שלום אורי, מאמר מעניין בדיוק בנושא זה שנכתב ע"י יעקב ברמץ: http://www.psychom.com/articles.asp?id=30 לדעתי לא מומלץ לגלוש (אקטיבית או פסיבית) בפורום שבו המטפל שלך הוא מנהל הפורום.

כלומר במידה והגעת לטיפול אצל מטפל דרך פורום בניהולו אסור לגלוש באותו הפורום יותר?

אורי הי לדעתי: (אני אכתוב את לדעתי בראש ההודעה, אבל תקראי אותה כאילו שנאמרה לפני כל משפט) פסיכולוג הוא כמו אבא: הוא אוהב את המטופלים שלו, באותה מידה, ולכולם יש מספיק אהבה ממנו (בהנחה שהוא אבא טוב :-) ) כך שמה שהוא לא ייתן לאחרים, ממך זה לא ייקח. מה שאת מתארת זו קנאה. קנאה הוא רגש עקשן שיושב על נקודות מאוד עמוקות בנפש. הייתי מייעצת לך להשתמש בתגובות הקשות שלך כמנוף לטיפול, בסופו של דבר את זו שחשובה. נדרשת ממך כנות גדולה, אבל לא יותר גדולה מזו שנדרשת ממך ומכל מטופל כשהוא פונה לעזרה מקצועית. שימי לב שכתבת בעיקר לאחרות.. נשמע כמו קנאת בת לאב.. לא? הרצון שלך לדעת מתי הוא שם אינו בריא, ההפרדה בינך לבין האנשים בחייך היא חשובה, וגם זו נקודה שעליך לגעת בה בטיפול. דבר נוסף, הוא הצורך שלך לבדוק מה הוא עונה לאחרים. האם את לא חשה אמון מלא בו? האם יש לך צורך לבחון אותו, את העקביות שלו, את היכולות שלו ליצור אמירות שונות לאנשים שונים? אל תשכחי, שאת האנשים בפורום הוא לא מכיר. הוא עונה בקצרה, ובלי הכרות. אותך הוא מכיר (או לפחות יכיר, אם תאפשרי לו), אותך הוא זוכר, מבין, מחבב. קחי את התחושות שלך אל הטיפול, בטאי אותן, ותקבלי תמורן תובנות ותחושת הקלה וצמיחה. מאחלת לך הצלחה גדולה, נהניתי מהכנות שלך ראומה

אני מניחה שזה באמת נושא שעולה מדי פעם בפורום הזה וגם בפורומים אחרים שעוסקים בתחום הנפש. אני מרגישה ויודעת שמי שמטפל בי מטפל גם באנשים נוספים וזה בסדר מבחינתי. עכשיו שאני חושבת טיפה יותר - אולי אפילו אני נתרמת יותר כשאני רואה את התשובות שלו בפורום כי אולי יש נושאים שעולים בפורום מזוית אחרת ואני מקבלת עוד זוית ראייה והתייחסות שונה לאותו נושא שחשבתי עליו. לגבי המטפל עצמו - כמו שכתבו כאן לפניי - בדרך כלל להורה יש יותר מילד אחד. זה לא אומר שאמא / אבא מעדיפים ילד אחד על פני השאר, זה אומר בעיניי שיש פנים ודרכים רבות לאהבה, לתמיכה, ליכולת ההכלה וכו' - ואולי זה היפה שבכך, אולי אפשר לראות שהמטפל/ת שלך מסוגל/ת להיות אמפטי/ת גם לאחרים ולא לפגוע בך באותה עת. הרי אנחנו לא עושים תחרות עם מטופלים אחרים אלא בודקים עד כמה אנחנו נתרמים, וכל זמן שאת מרגישה נתרמת - כאן המדד לדעתי. הבעייה המרכזית בעיניי שאת העדת עליה היא האובססיביות והניתוח שלך את הדרך בה הוא מתייחס/עונה/פונה לאנשים בפורום. אני מניחה כמו אחרים שענו לך כאן שהתגובות בפורום הן קצרות , ענייניות, מקצועיות - ואילו למטופלים שהוא או היא מכירים היחס הוא אחר. וביננו.......את בטח יודעת את זה. במאמר מסוגר או שלא ממש.......אם את מרגישה שהתבוננות והקריאה שלך את הדברים שלו מטרידה אותך - אל תקראי, אולי זה קשה בהתחלה כי סיגלת לך הרגל, אבל כמו סיגריה - אפשר להגמל. זה לגטימי לקנא.....לא יודעת , אני מרגישה שאני נמצאת במקום אחר לגמרי, בטוחה שהוא מעניק ונמצא שם בשבילי, וזה לגמרי לא חשוב איך וכמה הוא מתייחס לאנשים אחרים, אני מאמינה שהוא מספיק מוכשר , תומך, מכיל ואנושי - כי אחרת לא הייתי שם. הרבה טוב. אורלי

התבקשתי להתייחס ולכן אגיד, שכמטפלת עוד לא נתקלתי במצב בו מטופלים שלי קראו והשתתפו איתי באותו פורום. כמטופלת היתה לי התנסות קצרה של מפגש עם מטפלת לשעבר בפורום מקצועי. זה היה לא פשוט אבל מאד מעשיר ומלמד. והיתה גם פסיכולוגית אחת שהייתי אצלה בהדרכה בעיקבות קשר שנוצר באינטרנט. וכמובן הרבה מאד חברים כאלה... ערב טוב תמי.