אני תקועה כבר שנתיים ו...מקווה שזה המקום
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
כאילו הורידו לי את כל הנוצות ונשארתי עירומה...ללא כוחות, ללא אנרגיות ובטח ללא חיוניות. אני פאסיבית, דימוי עצמי שואף לאפס- "בזכות" טיפול פסיכולוגי... האם אתם מכירים נזקים כאלו מטיפול? אני כיום כ"כ מאוכזבת מעצמי, מרגישה דחויה, לא נאהבת ולא מקסימה כמו פעם לפני המשבר. את המשבר אני מגדירה בשיא שלו- כמצב פסיכוטי...שאולי בגללו אני כיום משעוממת ומשעממת. האם אתם מכירים מצב שכזה? לא מאמינה כבר בשום דבר, לא מאמינה שייצא ממני משהו, מרגישה כל הזמן את ההתקפה של הפסיכולוגית על עצמי- כאילו הפנמתי את קולה. אני מתקשה לתאר לכם מה קורה איתי- כי בעצם לא קורה איתי כלום- קיפאון ושיממון ממש. אין עניין ואהבה לכלום...לא מעניין אותי לעשות שום דבר.
לנעה נועה נוע תנוע, וגם את... גם אם יש תקופות תקועות בחיים, אם רוצים ממש, ומוותרים על התקיעות, ויוצאים למלחמה בקולות הפנימיים ההרסניים של הטיפול הפסיכולוגי הכושל שעברת, ניתן לנצח- הכל. אני קראתי על אנשים שהחלימו מסכיזופרנייה, שקיבלו דוקטורט עם אוטיזם וניצחו בתחרויות עם כסאות גלגלים. ניתן לנצח את הפגיעה- הנפשית והפיסית כביכול שאת חושבת שנפגעת. וגם אם שנתיים עברו ועוברות עליך באנטרטיקה, אין זה אומר שלא תוכלי לבקר במקומות אחרים של הנפש... מבטיחה לך שוב ושוב שאת יוצאת מזה או שלא קוראים לי תמי. יום טוב תמי.
לנעה אכן שתי האפשרויות עלולות להיות נכונות (גם שזהו מצב אחרי הפסיכוזה וגם חוסר תועלת בטיפול הפסיכולוגי), אני חושב שהדבר הנכון ביותר הוא להגיע לפסייכאטר לאבחון מקיף ואחר כך לשקול אתו את האפשרויות הטיפוליות, גם תרופות וגם שיחות. יופי שהחלטת לכתוב ולהגיע למסקנה שצריך לעשות שינוי. כל טוב דר' גיורא הידש
