אתם ממש מפתיעים אותי כאן...
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום לכם... ראומה- את בכלל מפתיעה אותי כל הודעה מחדש. וד"ר הידש- סמים במידה יכולים לעזור?! האמת היא שאני חזרתי בי מהשאיפה להיות מואר, כרגע אני ממש לא רוצה להיות מואר, אני רוצה להיות מאושר. גם לא מחפש שליחות, ולא להציל את העולם. כשהייתי במרפאה לפני האישפוז השני שלי, והייתי במצב פסיכוטי, העברתי הרצאות שלמות לאנשים שם. הסברתי למישהי שאני חייב לספר לספר לה את מה שיש לי לספר לה. היא אמרה לי שאני לא חייב כלום. וזה נכון- אני לא חייב כלום. האמת היא שלא ממש חשבתי שאני המשיח בבפעם הראשונה, אבל חשבתי שאולי אני סוג של משיח, שיש רבים כמוהו, אבל בהודעה שלי הבאתי את המשיח רק כדוגמה, ואתן דווקא התייחסתן לזה כמשהו מרכזי, אולי כי זה חלק מרכזי מהפסיכוזה של תמי. חלק מרכזי בפסיכוזה שלי היה הרעיון של גן עדן. ובכן, חשבתי שאני בגן עדן. כן, נשמע די דבילי למען האמת, עם כל מה שקורה מסביב. אבל אני הרי לא מטומטם. החוויה שלי הייתה של גן עדן, שהוא בו בזמן גם גיהנום. גן עדן לי ולמי שנמצא במצב שלי (ויש רבים כאלה), גיהנום למי שלא נמצא במצב הזה. מצד שני, מי שבגיהנום יכול לעבור בקלות לגן עדן. בית החולים הפסיכאטרי היה בשבילי מעין אשראם, מקום שבו לומדים לעבור ממקום אחד למשנהו, מהגיהנום לגן עדן שהוא העולם הזה כמו שהוא. כמובן שהמטופלים כאן הם המטפלים, והמטפלים הם המטופלים. הרעיון של מקום שכולו טוב בעולם הבא לצדיקים, ומקום שכולו רע לחוטאים, נראה לי כמו הטעיה מכוונת. וגם הרעיון של צדיק ורע לו, שיהיה לו טוב בעולם הבא. מה שיש- הוא מה שיש. כל השאר הוא דימיון, שבעתיד יכול להפוך למה שיש- אבל בעולם הזה. מה עושה את ההבדל בין שני המקומות האלה שנמצאים באותו הרגע ממש באותו מקום? ויקטור פרנקל מדבר על משמעות לחיים, אבל זה בכלל לא מה שאני הרגשתי שם או כאן. הרגשתי שמה שעושה את ההבדל הוא.... יצאתי לעשן סיגריה כדי לחשוב על איך להמשיך את המשפט. איך אני יכול להמשיך את הטיעון בעולם שהיו בו מקומות כמו אוושויץ? האם אנחנו יכולים לדמיין גיהנום גרוע מאוושויץ? האמת היא שאני לא מתרגש יותר מדי מאוושויץ. זה היה מוות. זה קורה גם היום לאנשים. חשבתי כמה פעמים על האם הייסורים שאמא שלי עברה לפני שהיא מתה במשך שנתיים וחצי גרועים מהיסורים של בן אדם באוושויץ? ההבדל כאן הוא בין רצח, מוות שמגיע בידי אנשים, למחלה, מוות שמגיע מהטבע או מאלהים. ולמה ההבדל הזה כל-כך משמעותי לנו? ובכל זאת, גן עדן? איך אני אסביר את זה..(:...כמובן, למה לי להרהר במחשבות חולניות של המטורף שהייתי? חשבתי שטויות, ואני עד היום נוטל תרופות שמונעות ממני לחשוב שטויות. כמו האח במחלקה ששאלתי אותו למה התרופות, ואמר לי שהן כדי לסדר לי את המחשבות בראש. ובכל זאת... הכל באשמתך ראומה...(:...אני אחשוב על זה עוד ואנסה להסביר, זה ילווה אותי בימים הקרובים. בברכה מיכאל
מיכאל קודם כל, גם אתה הפתעת.. ואני בכלל לא הבנתי במה אני מפתיעה אותך, בבקשה תסביר. דבר שני, אני מנסה לקרוא בין השורות שלך, להבין את הלך הרוח המפוזר שלך, אם אתה מרשה לי לקרוא לו ככה. סלח לי, ויסלחו לי יתר הקוראים על הפרגמטיות (ויש שיאמרו אולי, על השחצנות)- מה שכולנו רוצים זה להיות מאושרים. כל אחד בוחר לו את הדרכים משלו להיות מאושר. אחת רוצה להביא שלום. אחר רוצה לעשות המון כסף, אחר מעוניין לחקור את התרבויות ביערות הגשם.. יש מי שתעשה הכל בשביל ילד, אחר בשביל ההורים שלו, וכו'- וכו'. כך שכשאמרת שאתה לא רוצה להיות מואר, אלא להיות מאושר, לא אמרת כלום. העניין הזה עם הארה, לפי איך שאני מבינה אותו, הוא רצון לחיות עם הבנה לחיים שלנו. ואכן, יש אתגר גדול ברצון הזה. איך נבין עולם שבו כדי לחיות אנחנו צריכים להרוג? איך אפשר להבין עולם שבו ילדה בת 13 נמצאת מתה בשרותי בית הספר? אני לא יכולה להבין. וגם, שליחות, או הרצון להציל את האנושות, נולדים כשיש לנו מטרה, וכשיש לנו הגדרה עצמית. נשמע לי לכן, שאם אבקש ממך לתאר את עצמך, תתקשה בכך. ענה לי: מי אתה, מיכאל? ואם להמשיך ולענות לך בנקודות, אז- אתה אכן לא חייב כלום. לא לנו, לא לאנושות, במידה מסויימת גם לא לך. אתה יכול לחיות את חייך בעגמומיות, בהעדר הגשמה עצמית, ברצון להגיע לאקורד הסיום. אבל אתה יכול גם לא. הבחירה בידיך. אבל השאלה, אם הגענו ל'אדם מחפש משמעות', היא מה יקרה, אם חלילה תפרוץ פה מלחמה כזו שכל העם יהיה צבא, יהיה בשר תותחים. האם תאבק על חייך, האם תמצא בקרב משמעות, האם תרגיש איזשהו ייעוד, מה תהיה המטרה שלך. דווקא איך שחתמת את ההודעה שלך עניין אותי. הקטע עם הסיגריה. חשבת פעם מה הקטע עם עישון? למה בעצם יש לנו צורך להדליק סיגריה? מה זה נותן לנו? אני מניחה שחשבת על זה פעם, תוך כדי עישון..:-) אני הגעתי לתובנה הזו: סיגריה טובה להעברת זמן, ולהעברת שיעמום. סיגריה טובה לרגעי מבוכה, לרגעים שצריך מנוחה או הפסקה, לרגעים שאתה רוצה להתייחד עם כלום- עם הנשימה שלך בלבד. תגיד לי אם זה נכון גם אצלך. זהו, אם לא היינו בפורום הראוי לצינזור הייתי כותבת כמה תובנות נוספות לגבי עישון שלא של סיגריות, וכאן אסיים, הבטן מקרקרת לי, אני הולכת לצרוב כמה תפוחי אדמה על הפלנטה. שיהיה ערב ברוח טובה. ראומה
הי ראומה... הפתעת אותי במובן הזה, שהצטיירה לי תמונה מסויימת שלך בראש, כבן אדם שהוא רציונלי, מפוכח ושמרני, והפתעת אותי גם בכך שהעלת את הנושא הזה וגם בדברים שאמרת לי באופן פרטי, כי התמונה הזו התערערה. סיגריות הם גועל נפש צרוף. אינני מרוויח מהם כלום! סתם גועל נפש. למה אני ממשיך לעשן? כי אני מכור ללא תקנה. אני לא מסוגל להפסיק. אני משועבד להם. האמת היא שהייתה לי תיאוריה שלמה על סיגריות במהלך הפסיכוזה. תראי- את נתת דוגמה של הרצח המזעזע שדווח עליו היום. אני נתתי כדוגמה את השואה ואת המוות שלי אמא שלי. כשכתבתי בהודעה שלי שאולי מה שחשבתי בפסיכוזה היה דברים בטלים של מטורף, התכוונתי לזה לגמרי ברצינות. יכול להיות שאלה היו שטויות גמורות. אני פשוט מנסה להבין ביני לבין עצמי בעזרתכם מה מזה היה שטויות גמורות. לרצות להיות מאושר זה טריוויאלי- ברור. השאלה איך להיות מאושר? זו אולי לא איזו שליחות או שאיפה גרנדויזית וזו בוודאי לא שאיפה מקורית. נו, אז מה? זו השאיפה שלי. מי אני? אני בן אדם. קודם כל בן אדם. במקרה נולדתי יהודי וישראלי. לא בחרתי בזה, ואינני רואה בזה עקרון מנחה לחיים שלי וגם לא שליחות . אני לא מוכן למות כדי להיות יהודי או ישראלי. אם תהייה מלחמה, לא אגוייס, יש לי פרופיל 21, אני מניח שאני אתנדב לעזור בעורף אם ירצו את העזרה שלי בתור בן אדם, כי חשובים לי בני האדם סביבי. אני אכתוב על זה עוד כשיהיה לי פנאי... מיכאל
מיכאל רק רציתי להגיד לך שאני אוהבת את הרעיונות של המטורף שהיית, ושל השפוי שהנך... זה שהמטופלים מטפלים במטפלים, זו אמת שראיתי הרבה פעמים מנסיוני- בשני הכובעים... וגם זה שגן העדן והגיהנום הם נקודות התייחסות שונות לאותה מציאות. אהבתי גם את היצירתיות שבלהפוך בית משוגעים לאשראם... אחלה רעיון ... מה דעתך להקים בית מרפא לחולים פסיכוטיים שנקרא לו האשראם של תמי ומיכאל? ראומה, רוצה להצטרף? נעשה שם הרצאות על המשיח, על גן העדן האבוד מול גיהינומי העולם, על סמים ותודעה- בהשראת דר' הידש, על העולם שייך לנשים למשוגעים ולהומוסקסואליים... ועל מה שרק ימציא מוחינו הקודח... ובינתיים הייתי אצל פסיכיאטר בעבודה וזה עבר בשלום. פגישה חד פעמית בהחלט לצורך כיסוי תחת של המערכת. לפעמים במקום לשים כיסוי ראש, אנשים צריכים לכסות את התחת... ככה זה... לילה טוב תמי.
תמי'לה.. אני לא נראה לי פרטנרית טובה לבית חולים/ אשראם מהסוג הזה... בתור מישהי עם רקורד של עשרת אלפים (!!!) זריקות- שאני עשיתי לאחרים, סביר שאמצא את עצמי עם מזרק ביד .... :-) אז אני לא משוכנעת שלזה התכוונת.. לילה טוב עם חיבוק ונשיקה ראומה
הי תמי... כן, נקים אשראם. את תהיי הפסיכולוגית. ראומה תהייה מתמחה בפסיכיאטריה, וד"ר הידש מומחה מייעץ. ואני אהיה קליינט סמוי, מטפל שמתחזה למטופל. דור ייעץ לנו בעינייני תרופות. אני כמובן בוחר בתפקיד הכי מוצלח מבחינתי, כי לכם יהיה הרבה אחריות, ואני אוכל לרקוד לי להנאתי מסביב לחולים ולשוחח איתם על כל מיני דברים. מתשחק לי עכשיו להסתכל קצת בהודעות שלי מתקופת הפסיכוזה השנייה. מעניין אם המנוע חיפוש ימצא לי דברים.... טוב, נשתמע מיכאל
הי פורום עשיתי חיפוש בפורום וגילית שאני נמצא כאן מה21.10.2004!! שזה בדיוק שבוע בערך לפני האישפוז השני שלי שהיה בכפייה. אוף, זה לא יאומן. יש כאן בפורום תיעוד מלא של כל הפסיכוזות שלי, ואני צריך עכשיו לשבת ולקרוא את זה. אשכרה שנתיים וחודשיים.... בברכה מיכאל
