פנייה לעזרה

ד"ר הידש, שלום רב, אמי אובחנה לפני כ-7 שנים כסובלת מפאניק דיסאורדר, ודיכאון. מאז, החלה מטופלת בתרופות. בשנים הראשונות הייתה תחת מעקב פסיכיאטרי, באופן פרטי, ומאחר והתלוננה כי עדיין סובלת מהתקפי חרדה נעשו שינויים בסוג התרופות באופן תדיר, עד אשר הפסיקה ללכת לפסיכיאטר כי 'הרגישה טוב יותר'. היום אנחנו 3 שנים אחרי, ומבינים מדוע 'הרגישה טוב יותר'. אמי נוטלת עד 7 קסאנגיס ביום, בין 3-4 מודאל, ואליום ו-2 פלוטין. את הכדורים הללו היא נוהגת לקבל בצורת מרשם כרוני מרופאת המשפחה שקיבלה לפני 5 או 6 שנים אישור לכך מהפסיכיאטר. היום, היא במצב התמכרות קשה, אינה מתפקדת לחלוטין ולא יצאה את הבית מזה כמה חודשים. פנינו לפסיכיאטרים רבים, ביניהם גם הפסיכיאטר שלה, והדעות חלוקות. חלקם טוענים כי זה טיפול יעיל ויש צורך רק בהתעוררות מצדה ו'חזרה לחיים' ותעסוקה, וחלקם טענו כי יש צורך בגמילה. אמי, בהחלטה אמיצה, אישפזה עצמה בבי"ח פסיכיאטרי לפני מס' שבועות, ובתוך יומיים הוועדה החליטה כי היא אינה מתאימה לשהות שם ואין מדובר שמקרה פסיכוטי. למרות שהתעקשה להישאר במסגרת תומכת בשביל לרדת במינוני התרופות ולהיות במסגרת שיקומית, נתקלה בסירוב. אך מעז יצא מתוק, והיא ירדה ל-4 קסאנגיס ביום ולא לקחה מודאל כבר שבוע וחצי. עם זאת, מיום חזרתה הביתה, המצב הולך ומדרדר. היא מסתגרת בחדרה, אינה אוכלת דבר, לא מתקשרת איתנו ונראית מדוכאת מתמיד. ברצוני לציין כי מדובר באישה אינטיליגנטית, המודעת למצבה, ולעיתים נראה כי בוחרת בו בהבנה מלאה. היו בעבר ניסיונות אובדניים, והחשש הוא כי המצב כעת יוביל לניסיון נוסף בקרוב. אני פונה אליך, כי אני מאוכזבת מהמערכת אשר דחתה את קליטתה שם, מפסיכיאטרים רבים אשר קיבלו את מיטב כספנו ולא היו נחרצים בתשובתם, מההתעלמות של הרופאים המטפלים בה למשך שנים, ובעיקר כי הנני אובדת עצות. ברור לי כי אין אני יכולה לעזור למי שאינו מעוניין לקבל עזרה, אך אני בטוחה כי אמי נואשת להיחלץ מהצרה הזו, ולחזור לחיים. היא בהשפעת התרופות כל היום, ישנה כמעט כל היממה, וברור לי כי אינה יכולה לראות קצה של אור ולכן השלימה עם מצבה. האם יש בדעתך טיפול הולם? מקום פרטי שתוכל להתאשפז בו? מסגרת? אעריך ביותר את תשובתך המהירה. בתודה, מיואשת.

שלום רב לא רשמת מה גילה של אמך, מה איזור המגורים וכמה זמן היא לא עובדת. גם לא רשמת את המינונים של התרופות ומה הסיבה שפניתם למס' פסיכיאטרים. עדיף היה לפנות לפסיכיאטר אחד שאתם סומכים עליו ולפעול עפ"י הנחיותיו. תפקידו של הפסיכיאטר איננו רק לייעץ אלא גם להתוות תוכנית טיפולית. האבחנה כאן היא ברורה- שילוב של דיכאון מאז'ורי עם התמכרות לכדורי הרגעה וצריך לטפל בשתי הבעיות. גם לאזן את הדיכאון וגם גמילה מכדורי הרגעה. מומלץ שתפנו לפסיכיאטר אחד שיש לכם אמון בו (יכול להיות גם אחד מאלה שהייתם אצלו) וכמובן לשתף פעולה. בברכה

שלום לך בת ההחלטה של בית החולים הפסיכיאטרי מתמיהה. אם תכתבי באיזה אזור בארץ אתם גרים, אולי יוכלו כאן בפורום להמליץ לך על מקום אישפוז מתאים. אני מסכימה אתכן שאישפוז יכול להעניק לה מסגרת תומכת בימים קשים אלה של גמילתה, ומציעה שתטלפני למקומות שיומלצו לך בוודאי, ותבדקי את המחלקות בטרם תתאשפז בהן אימך. מאחלת לכם ימים טובים ראומה

היי, קודם כל אני רוצה להביע את הזדהותי וכאבי למקרא הדברים. אני יודעת בדיוק במה מדובר, כי הייתי במצב של אימך לפני כמה שנים, רק עם כמות גדולה יותר של "תרופות פסיכיאטריות" (=סמים). אמך נמצאת בתוך סיוט ואת צודקת בהחלט בדאגה וברצון להוציא אותה ממנו. ניסיתי להיגמל בעזרת הממסד- בתי חולים ופסיכיאטרים פרטיים ודרך קופ"ח. שום דבר לא עבד מכל מני סיבות. למשל- פסיכיאטרים שונים ודעות שונות, בילבלו אותי לגמרי מדיניות של להוריד אותך מסם X ולמכר אותך לסם Y , אי הבנה של הצוות הרפואי את משמעות הגמילה- למה המטופל זקוק וכו'. בקיצור, לא אלאה אותך בסיפורים. על בשרי גיליתי שהדרך היחידה להיגמל היא בבית, בתמיכת בני משפחה אוהבים ומסורים, כמוך! התהליך ארוך!!! את חייבת לדעת את זה מראש. אם פסיכיאטרים יספרו לך שזה לוקח כמה שבועות- האמת היא שזה לוקח הרבה חודשים, עד שיוצאים מזה. אני לא מכריה פסיכיאטרים שנגמלו מכאלה כמויות של סמים, אז שלא יספרו לך סיפורים. זה ארוך וזה קשה, אבל זה אפשרי. ויש עליות וירידות ויש תופעות לווואי איומות בדרך. אבל אם מתמידים ולא מתייאשים, מגיעים למטרה הנכספת- השגת שליטה מחדש בחיים וחופש!!! אין דרכי קיצור. אם המשפחה ומערכת תמיכה כלשהי תעמוד לצד אימך, תתנו לה סיכוי לחיים. במידה ותרצי מידע נוסף מניסיוני, אוכל לתת לך. בהצלחה.

בזמן גמילה מהירה מבנזודיאזפינים במינונים גבוהים ייתכנו תופעות חמורות כמו דילריום ופירכוסים (תופעות מסכנות חיים) ולכן זה לא אחראי להגיד למישהי להיגמל לבד בבית. נכון שמהרואין אפשר להגמל לבד בבית, אבל הגמילה מבנזודיאזפינים היא יותר מסובכת מגמילה מהירואין ולדעתי חייבת בפיקוח רפואי ע"י איש מקצוע שמתמצא בתחום.