עוד שאלה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
תקשיבו... אני חייבת טיפול נפשי דחוף (הייתי פעם אצל פסיכולוגית ועד לא מזמן אצל פסיכיאטרית) אבל אני לא יכולה להמשיך בפרטי כי אין לי או להורים שלי כסף בשביל זה, לכן חשבתי לפנות לאחת המרפאות של בריאות הנפש ולנסות שם (למרות שאני ממש פוחדת מטיפול...) הקטע הוא שאני בבעיה טכנית - אני עושה שירות לאומי בבי"ס של מחלקת ילדים פסיכיאטרית (מה אני עושה שם? תשאלו ת'פסיכיאטרית שלי שהציעה לי לעשות שם שירות, מה שמראה עד כמה היא לא מודעת לחומרת המצב שלי...) בכל מקרה הבעיה שהמרפאות האלה קשורות אליהם מן הסתם... אז אני חוששת שיוודע להם שאני בטיפול שם ושאולי יוודע להם מידע על המצב הנפשי שלי ואז מה יהיה?!? בהתחלה אמא שלי הציעה לי ללכת למרפאה כלשהי... אמרתי לה שאני חוששת שיש קשר בינה לבין הבי"ח שאני משרתת בו שמן הסתם יש שם פסיכולוגים ופסיכיאטרים וכל זה מהבי"ח... אז היא ביררה ובאמת שהם קשורים!! זאת שלוחה של הבי"ח!! מזל שביררתי!! אחרת זה היה יכול להיות מאוד לא נעים... אז ביקשתי מאמא שלי שתשאל את הפסיכולוג של אחותי שעובד שם אם יש מרפאה באזור שלנו שאין לה שום קשר לבי"ח ושאין בו אף מטפל או רופא מהבי"ח - והוא מצא לי!! עכשיו אני עדיין בלחץ, כי אני לא רוצה להרוס לי ת'שירות ועוד בצורה כזאת מביכה שיגלו עלי פרטים כאלה (הם לא יודעים על כלום) כי הם דווקא די מרוצים ממני ואני מתפקדת שם טוב. אז רציתי לשאול, אם נגיד אני הולכת למרפאה הזאת ומספרת שאני עושה שירות בבי"ח הזה וכל זה ואח"כ מספרת להם מה שילך לי ומה שאני אהיה מסוגלת, אין מצב שהם עלולים להעביר מידע לבי"ח שבו אני משרתת? אסור להם לעשות דבר כזה? ומה אם הם יחשבו שזאת חובה? זה מה שחסר לי... אוף... עתם הרעיון שאני עושה שם שירות כזה אבסורדי!! לפעמים בא לי לזרוק משהו על הפסיכיאטרית שלי לשעבר על הרעיונות המשונים שלה! היא די סיבכה אותי, למרות שטוב שמצאתי משהו לעשות עם עצמי... אני ממש חוששת לפנות לאחת המרפאות השנה... אני אומרת לעצמי שאולי עדיף שאני אחכה לסוף השירות (שזה בסוף אוגוסט...) ואז לא יהיה לי ממש ממה לחשוש וזה יהיה יותר בטוח... הקטע הוא שזה גם מחשש לטיפול כי אני גרועה בזה... אני פשוט חייבת טיפול דחוף... המצב שלי ממש לא טוב ואני ממש סובלת ומתה לקבל עזרה, רק לא ממש מצליחה למצוא אותה, לקבל אותה, וכשאני מקבלת אופציה לעזרה אני לא יודעת איך להסביר את עצמי... כך שלא מבינים ת'בעיות ואותי ולא יודעים מה אני רוצה מהם ומה לעשות איתי... אני ממש לא יודעת מה לעשות... מקווה לקבל תגובות שיעזרו לי, למי שיודע אם יש מצב שיהיה מותר למטפלים במרפאה של בריאות הנפש להעביר מידע כלשהו על המצב הנפשי שלי לבי"ח שבו אני משרתת אם יהיה בא להם... - אני אשמח שתגידו לי... זה מותר מבחינת החוק? ומה אם הם לא הכי ישימו על החוק הם יכולים לחפף במצבים כאלה, לא? יכולות להיות הפתעות נכון? אני ממש לא יודעת מה לעשות... תודה מראש...
תקשיבי יקירתי ואכתוב לך בנקודות: 1. זה שהמרפאה שייכת לאותו בית חולים זה לא אומר שיש להם מאגרים של האנשים ושישר ידעו עליך- נטו כי זה לא משהו שהם מחפשים לדעת. 2. גם אם הם ידעו אני לא משוכנעת שזה מה שיהרוס את השרות שלך, הרי את שם די בהתנדבות. 3. אני שמחה שמצאת מרפאה אחרת. אין לך מה לחשוש, את לא פדופילית או רוצחת סדרתית, אף אחד לא אמור או הולך או צריך לדווח עליך. את לא פושעת. 4. גם לך מגיע לקבל טיפול, אין לך ממה לפחד. 5. אין שום סיבה שהם יעבירו מידע עליך. עם כל הכבוד, את לא מנתחת לב, כמו שהמטופל של יורם יובל שמסופר עליו ועל הנתקים שלו בספר סערת נפש היה. אז למה להם להעביר עליך מידע? עשית משהו רע למישהו? את עלולה לפגוע במישהו? 6. אם היית צריכה לפסוק - לקבוע האם את כשירה לעבוד שם או לא, מה היית מחליטה? אם ענית שאת מסתדרת יפה אז תאמיני שהם גם יחשבו ככה. שוב בהצלחה ראומה
בת שירות יקרה הסבל שלך נגע לליבי. אין למרפאה בה את מקבלת שירות זכות להעביר אינפורמציה ללא הסכמתך למקום השירות שלך, יש חובה של סודיות רפואית. ניתן להפר סודיות רפואית במקרים של אחזקת נשק על ידי אנשים המוגדרים כחולי נפש או במקרים של אישפוזים פסיכיאטריים- הרשומות מגיעות למשרד הפנים ולצבא. אבל במקרה של שירות לאומי את יכולה להיות רגועה וללכת לקבל את הטיפול שיעזור לך ואז תוכלי גם להפיק יותר מהשירות ולתרום כי למרות הסבל שלך את נשמעת לי כאדם מוסרי ואיכפתי, וכל הסימפטומים שאת מתארת נשמעים לי כחרדה. ניתן לעזור לך, זה לא בשמים, אל תחששי ויהיה טוב תחזיקי מעמד תמי.
תודה למשיבות ואני מצטרף לדבריהן כל טוב דר' גיורא הידש
ראומה - הקטע במרפאה שקשורה לבי"ח זה שיש אנשים מהבי"ח שעובדים שם ואני לא רוצה שהם ידעו שאני מטופלת במרפאה כזאת, מה אני בכלל אעשה אם אני אפגוש מישהו מהם במקום כזה??!!? ולמי שעובד שם כן עלולים להגיע פרטים עלי, בין אם ירצו להתייעץ באחד מהם או סתם שיצא להם לדבר עלי בין כל השאר... לא נראה לי שזה יהרוס לי את השירות כי הם מרוצים ממני, אבל מה יהיה אם יתברר להם שאני לוקחת ציפרלקס, שאני במצב נפשי גרוע בעצמי שאני בדיכאון (למרות שעכשיו סביר לגמרי) חרדות, יש לי ניתוקים, חושבים שיש לי הפרעות אכילה, בא לי לחתוך את עצמי לפעמים... בעבר היה לי OCD והיה לי את הסיפור עם החתולות למי שזוכר שסיפרתי לכם... (זה נמצא בע"מ 805) והיו לי תקופות מזעזעות... כאילו יש לי סיכויים מאוד גדולים למצוא את עצמי יום אחד גם מאושפזת... לא יודעת מה הם יחשבו... אולי הם יגידו שהם לא יכולים לקחת ת'אחריות, כאילו הם שמים לב שיש משהו... הם ממש נחמדים שואלים מה שלומי, וזה... כאילו - באמת שאני לא יודעת מה יקרה אם הם ידעו על המצב הנפשי שהייתי אצל מטופלת אצל פסיכיאטרית ושאני בעצמי לוקחת כדורים פסיכיאטרים... אוף!! זה ממש מעצבן... להתעלל בעצמי לשחק את עצמי כל הזמן בסדר... חחחחחחחח... אל תדאגו... אני לא מסוכנת בכלל... רק לעצמי אולי... אני ממש רגישה וכל כך אכפתית על הילדים כי יש כאלה שאני יכולה ממש להבין... אני מבינה כל כך את הכאב שלהם, ואני ממש אכפתית וסבלנית... הם אוהבים אותי... אני כשירה... עובדה שאני מתפקדת מצויין...אבל אני באמת מפורקת וקשה לי נורא... אני מרגישה ממש שאני סוחבת את עצמי... למרות שאני אוהבת לבוא לשם... ברגע שאני יוצאת משם הכל מתפרק כל הדברים שהתעלמתי ממהם כל היום כי לא היה לי זמן לחשוב עליהם ולא הייתי יכולה להרשות לעצמי... הייתי עסוקה והייתי צריכה להיות עירנית... אז מה אם אני מתפקדת - בכל זאת זה בטח ידאיג אותם ואולי הם יתייחסו אלי אחרת ולא יודעת מה... בכל מקרה הגעתי אליהם בלי שיהיה להם מושג על כלום מזה... אולי זה לא בסדר? אולי הם יכעסו, אולי אם הם היו יודעים הם לא היו מקבלים אותי? תמימי- אין סכנה שאני אחזיק נשק... חחחחחחחחח... ואם יאשפזו אותי השנה ברור שהם ידעו כי אני לא אגיע יותר... (וגם אם זה יקרה אחרי זה בטח זה יגיע אליהם איכשהו...) תודה על התגובה... ממש נחמד מצידך... וד"א - לעולם אל תכתבי לי דברים כגון : "ניתן לעזור לך, זה לא בשמים" כי אין לך מושג על המצב הנפשי שלי ואת לא יודעת עד כמה אני נמצאת במצב מסובך ובכלל לא פשוט... בכלל הטיפול בי והריפוי שלי בכלל לא מתקרב ללהיות פשוט ולא בשמים... תודה על התגובות שלכם!! |חיבוק| ערב טוב... תרגישו טוב!!
מה להגיד לך שלא ישמע זילזול בסבל שלך אבל בכל זאת יעודד? אולי רק אגיד שמאד מוכר לי מה שאת מרגישה. כי אני הייתי בדיכאון בזמן שטיפלתי באחרים כפסיכולוגית, ואני זוכרת את הפחד שלי שיגלו, ואת התחושות שאני עושה הצגות כי איך זה יכול להיות שמשוגעת כמוני מטפלת באחרים. הייתי אז בטיפול פסיכולוגי בעצמי, אמנם לא בשירות הציבורי, אבל בכל זאת- את המחלה שלי הסתרתי מכולם, והרגשתי לא אתית, ומזיקה למטופלים, ושקרנית ועוד כהנה וכהנה סופרלטיבים, והייתי חולת נפש וכולי וכולי וכולי. יחד עם זאת העבודה הזאת נתנה לי כוח, ומרפא. מטופלים שלי מאז היו כמו ילדי הקטנים. נתנו לי כוח למרות שאני הייתי אמורה לעזור להם. והם אפילו לא ידעו את זה. זו היתה תקופה מאד קשה. אבל היא עברה, ברוך השם. לכן אני מאמינה שגם אצלך זה יעבור. אני בפירוש מאמינה שאנשים כמונו שעוברים משברים נפשיים נועדו לטפל באחרים. רק אדם שסובל בעצמו מסוגל להתחבר בצורה אמפתית ולא שיפוטית לסבל של חברו. לא שיש אדם שאינו סובל. אבל משברים כמו דיכאון ומצבים פסיכוטיים וחרדה- אלה הם משברים שמכריחים אותנו להיות במגע עם החלקים הכי פצועים שלנו, ולטפל בהם, ואז אנחנו הופכים למומחים לכאב נפשי- שלנו ושל האחרים, ופשוט מוצאים סוג של מזור בעזרה לאחרים. ככה זה אצלי, ומדבריך נראה לי שכך זה גם אצלך. מקווה שתרגישי טוב יותר לילה טוב תמי.
