שלום...

אוף... כמה דברים אני לא מבינה במה שקורה איתי... !!! אז הנה עוד משהו שאני מנסה לברר כי הוא מטריד אותי... אני אתחיל בזה שאני במצב נפשי קשה, דווקא השנה ושנה שעברה אני עושה עם עצמי משהו - שירות לאומי (אני דתיה) למרות שמאוד קשה לי... אבל המצב הנפשי שלי על הפנים וכרגע אני לא בטיפול... (דבר שבשירות לא יודעים...אבל אני דווקא מתפקדת בשירות אז עדיף גם שהם לא ידעו... אי אפשר לדעת מה תהיה התגובה שלהם על זה שאני לוקחת כדורים כבר שנתיים ושהייתי אצל פסיכיאטרית וזה...) היו לי פעם הרבה קטעים של ניתוקים... זה היה ממש מפחיד... עכשיו זה כבר לא כל כך קורה, אבל נראה לי שאני עדיין חיה קצת בחוסר וודאות... כאילו קורה לי הרבה פעמים שאני לא בטוחה אם דברים היו באמת או לא, וכששואלים אותי למשל איפה תלמידה מסויימת, אני מפחדת להגיד שהיא נפצעה ושלקחתי אותה למד"א יום לפני אז יכול להיות שהיא לא תגיע, כי אני חוששת שאולי סתם דמיינתי את זה, ואז היא תלך לברר ולשאול על שלומה, ולא יבינו מאיפה זה בא לי וישאלו אותי מה פתאום ומה אני ממציאה כאלה דברים... הקיצור בושות, ויפקפקו בי, ומי יודע מה יהיה... אני אח"כ רוצה לברר אם זה היה באמת כי אני בלחץ, אבל איך אני אברר? אלך ואשאל "תגידו לקחתי אתמול את _____ למד"א כי היא נפצעה?" אוי... זה נשמע גרוע... מספיק שהמנהלת שאלה אותי בראיון איך קראו לבי"ס שעשיתי בו שירות בשנה שעברה וזה פשוט ברח לי מהראש! זה היה כל כך מביך... בטח היא לא הבינה מה נסגר... כל כך מסטולה... אני מנסה לחשוב על שאלות עקיפות או לדבר על זה, כדי להרגע אבל אני סתם מרגישה מטומטמת... ככה זה... אין לי כרגע עוד דוגמאות אבל זה קורה הרבה וזה ממש מציק! ולא נעים! מה זה ומה אני אמורה לעשות עם זה??! תודה מראש...

מנותקת במקרה לגמרי היה בשבוע שעבר כנס של אגוד הפסיכולוגיים הישראלי בנושא הזה. זה נקרא כמושג- דיסוציאציה בדרך כלל המושג הזה נקשר להפרעה של פוסט טראומה. מה שמביא אותי לתהות אם עברת איזושהי טראומה, אונס, למשל. אני מציעה לך לפנות לפסיכולוג, ולחפש מישהו ששולט בנושא הזה בהצלחה ושיהיה לך רק טוב ראומה

שלום, לא הייתי ממהר לאבחן כפי שראומה אבחנה למרות שברור שאבחנה זו באה בחשבון, יחד עם זאת מובן שאלו תופעות של חרדה. חשוב שתהיי בטיפול, עדיף להיות בטיפול ולהרגיש בטוב מאשר לסבול מחרדות ופגיעה בתפקוד ביומיום. כל טוב דר' גיורא הידש