עצבנות

מזה כשלוש נים אני נוטלת סרוקסט 30 מ"ג ולוריון לפי הצורך. האם ייתכן כי נהייתי עצבנית יותר? תמיד הייתי רגישה והתעצבנתי ושתקתי. הייתכן כי הפכתי לאלימה מילולית? עצבנית ותוקפנית יותר בעקבות הטיפול?

השאלה שלך מתחברת לנושא שאני מתעסקת בו לאחרונה ולשמחתי כבר הגעתי למסקנות מוצקות, ואילו הן: כפי שניסחת בעצמך- גם פעם היית עצבנית, וגם היום ההבדל הוא שפעם היית מפנה את הכעס פנימה והיום החוצה כחלק מהטיפול הפסיכולוגי שלי, ובמסלול מקביל לשני חברים נוספים, גיליתי דבר מדהים: כשאנחנו מפנים את הכעסים שלנו פנימה, במקום החוצה - אל המקור שלהם מה שקורה לנו זה שאנחנו נעשים מדוכאים. כשאנחנו מדכאים את הכעס שלנו, אנחנו נכנסים לדיכאון. לדעתי, וזה מהמעט מאוד שכתבת, הטיפול התרופתי שלך נותן לך את הביטחון שהיה דרוש לך כדאי להוציא את הכעסים שלך. הוצאת הכעס היא תהליך חיובי, אבל עלייך ללמוד כיצד להוציא כעסים שלא בצורה אלימה, אלא בצורה אפקטיבית, אסרטיבית ומשיגת מטרה בשביל זה אני ממליצה לך בחום ללכת לטיפול פסיכולוגי, אפילו קצר מועד שיעסוק בנושא זה. שיהיה בהצלחה, ואל תהיי קשה עם עצמך ר-או-מה

בפעם הראשונה שהתחלתי טיפול תרופתי הפסיכיאטר נתן לי פרוזאק אחרי שלושה שבועות כבר הייתי כל כך חסרת עכבות שהוא הפסיק לי אותו והחליף לתרופה ממשפחה של מייצבים. בעיקרון נוגדות הדיכאון הרבה פעמים משמשות גם לשחרור עכבות ולכן עוזרות נניח במקרים של התנהגות הימנעותית, חרדה חברתית, ביישנות וכד', אבל יש אנשים כמוני למשל שמפתחים שילוב של תוקפנות עם תחושה של בטחון עצמי כתוצאה מהכדורים ואז רצוי לסביבה וגם להם לדעתי להחליף תרופה. להיות תוקפנית בלי להיות נתונה למעצור הטבעי של הפחד או עניין בנורמטיביות חברתית יכול להיות גם מסוכן. טיפול פסיכולוגי הוא תמיד חשוב אבל לי עד היום לא נותנים SSRI כי אני מקבלת סממנים של "מסוכנות חברתית" כמו שאני קוראת לזה או סוג ספציפי של היפו מאניה כמו שהפסיכיאטרים קוראים לזה.

לשיר תודה למשיבות, אכן אם מדובר במינון נמוך של רגזנות הדברים הם כפי שראומה כתבה, אם הרגזנות מתגברת מאוד אז כפי שיפית כתבה, יתכן גלישה למצב מאני. כך שצריך להזהר. שבוע טוב דר' גיורא הידש