מאניה בלבד

האם יכולה להיות רק מאניה , התקף אחד ,שלא חוזר בגלל התרופות (ריספרדל) אבל כשאני מפסיקה אז מתחיל לעלות לי שוב ואני לא יכולה בלי הריספרדל,למרות שהמינון נמוך-1 מ"ג. זה ככה כבר שנתיים.ואין לי דיכאון בכלל.מה זה יכול להיות?האם זה יעבור יום אחד?תודה לכם.

יש אנשים שהמניה היא חלק מהאישיות שלהם ויש כאלה שזאת מחלת נפש של ממש. אינני יודע להגיד מה אצלך. אם ריספרדל 1 מ"ג ליום פותר את הבעיה אז יצאת בזול. הטיפול הקלאסי נגד מניה מבוסס על מינונים יותר גבוהים של אנטיפסיכוטיים (ריספרדל או זיפרקסה) ו/או תרופות מייצבות (ליתיום או טגרטול). מבחינה ביוכימית אין שום הכרח שיהיה דיכאון בנוסף למניה. העניין הוא יותר פסיכולוגי, כלומר, שברגע שיש תובנה למניה אז האדם נכנס לדיכאון. אם אין תובנה, דווקא אז, הסיכוי לדיכאון נמוך יותר. התובנה גורמת לחולים במניה לדיכאון וייאוש. אבל יש כאלה שהמניה היא פשוט חלק מהאישיות שלהם ואז המצב הוא כרוני ולא בצורה של התקפים.

דור יקירי אני חייבת פעם אחת לומר לך באופן ישיר- אתה נחשב פה, אחרי ד"ר הידש, המומחה מספר אחת לעיניני הגדרות, תרופות וטיפולים. זה מעניק לך המון כוח, וגם המון אחריות. התשובות שלך מתקבלות במלואן, ואם יש בהן משהו חסר, אז אני מתקשה להאמין שהצד השני מבין שלא כל המידע הועבר. רציתי להוסיף לדברים שלך. וגם להוסיף שאלות קודם כל, מה זה אומר שיש אנשים שהמאניה היא חלק מהאישיות שלהם?! יש אנשים אנרגטיים, מתלהבים, ופרועים באופיים, אכן, גם בלי סמים או מחלות נפש. אבל ממש מאניה? על כל ההגדרה הקשה שלה? לדעתי מאניה נחשבת פר-הגדרה לתוצר של מחלת נפש. הטיפול נגד מאניה מתחלק לשלב הסוער, האקוטי, בו יש צורך במינונים גבוהים, לעיתים קרובות גם בזריקות, ולשלב של התחזוקה, המניעה. בשלב הזה 1 מ"ג של רספירדל יכול בהחלט להספיק. ולעניין האחרון - הדיכאון כבן לוויה של המאניה. אומנם, כשאדם מבין שהוא חולה, ושהמחלה שלו היא ל-תמיד, אז יש סיכוי גבוה שהוא יהיה במצב נפשי ירוד. תקרא לזה דיכאון אם תרצה. מהבחינה הזו, זה לא משנה אם מדובר במחלת נפש, סרטן, סוכרת, או כל מחלה קשה אחרת. אבל לומר שהדיכאון נובע מהתובנה??? מאניה היא ארוע סוחט אנרגיות. כמו התקף אפילפטי, היא מביאה את חלק מהאנשים להעביר ימים שלמים בלי לישון, בלי ממש לאכול, בלהתחיל פרוייקטים או להיות אינטנסיביים בקשרים. אחר כך צריך מנוחה. as simple as that. דיכאון זה לא בדיקת פוליגרף. המודעות שלנו יכולה רק להרחיק אותנו מדיכאון "קונוונציונלי" כזה שלא מגיח אחרי מאניה. וחוץ מזה, מה בדיוק הכוונה ב'מבחינה ביוכימית'? הרי אף אחד לא יודע מה הולך לנו שם בתוך הקופסא, איזה טרנסמיטרים עוברים איפה וכמה ולמה. הכל תאוריות, ועזוב אותך מתאוריות.. אז ריבה, אם יש משהו שאני מסכימה עם דור עליו, זה שיתכן שיצאת בזול.. לא נתת לנו הרבה מידע, לגבי למה דווקא רספירדל, ואם יש לך אבחנה כלשהי, ומה קרה לפני וכו' וכו'. שיהיה לך כל טוב ראומה