עדכונים על סיפור האהבה שלי...

שלום לכולם, ראשית, אשמח לכל תגובה. שנית, מעניינת אותי במיוחד מה תהיה תגובתה של ראומה. ראומה אני פשוט מ-א-ו-ה-ב-ת בך!!! אתמול הרמתי אליו טלפון, העמדתי בפניו אוטלימטום (הקשר בינינו התחיל לפני 3 שבועות): שאנחנו לא מדברים מספיק, שאנחנו צריכים להפגש יותר (יום שישי+יום שני רק בקבוצת תמיכה זה די דל, לא?). סיכמנו שנישאר ידידים. היום הוא שולח לי אס אם אס: אני אוהב ומעריך אותך יותר מכל חברה שהיתה לי. הוא שלח לי את האס אם אס כשהייתי בעבודה, אז אחרי שעתיים התקשרתי אליו ודיברנו. זה שוב נגמר בכך שאנחנו ידידים. דרך אגב, בשיחה שלי אתמול איתו, מאוד היה קשה לו והוא רצה שהתשובה תצא ממני: ידידים או יותר. אני הייתי יותר זאת שהחליטה - אז החלטתי: ידידים. עד עכשיו הוא אמר לי מספיק משפטים סתומים: ממש התעוללות מילולית: "אני אוהב אותך אבל לא מאוהב בך" "מבחינה חיצונית את בינונית בעיני" "סקס זה שטויות". "אני מחפש מישהי שתהיה גם יפה מבחוץ ויפה מבפנים" - עם עדיפות לפנימיות (הוא חושב שאני מושלמת מבפנים). "הקשר שלי איתך זה יותר טוב מכלום". "אני רואה את עצמי בתור מישהו שיכול להעזר הרבה בחוכמה שלך, לי לעומת זאת אין מה לתרום לך". "שאלתי את אמא שלי אם את יפה או מכוערת, ואמא שלי אמרה: יפה. זה משפיע עליי". "אני מאוד אוהב איך שאת זורמת עם ההורים שלי". (הוא אומר שההורים שלו מאוד חשובים לו. הם במקום הראשון. קודם הם ואח"כ אחרים) "אבל בסופו של דבר, חשוב מה אני חושב". "דברתי עם בת דודה שלי על הנושא של החיצוניות והיא אמרה משהו לא יפה - את הבדיחה הידועה - אם יש בעיה עם החיצוניות של בת הזוג, שים לה כרית על הפנים בזמן שאתם באינטימיות". דרך אגב, התמזמזתי איתו, אבל לא הגענו עד הסוף. אני לא מסוגלת לתת למישהו לחדור אליי לפני שאני מסוגלת לתת בו אמון.

לאה!! איך שבאתי לצאת מהפורום ולפרוש לעולם שכולו דוב, ראיתי את ההודעה שלך. זה מוזר לחלוטין לראות את השם שלי בהודעה של מישהי אחרת... ניסיתי להריץ חיפוש עם השם שלך כדי להזכר בהודעות הקודמות שלך, אבל לא מצאתי. ממה שאני זוכרת, סיפרת על זה שאת בקשר עם מישהו שגם הוא כמונו, ושאת לא יודעת אם זה נחשב קשר זוגי או לא, והאם זה יכול לההפך להיות קשר כזה, נכון? ואני עניתי לך במילים מפולפלות שאין לדעת... אז מה שלומך עכשיו? את נשמעת שמחה יותר אני צודקת? אז מה את מספרת לנו עכשיו? שהקשר הוכרז רישמית כידידות? לפי מה שזה נשמע זה מוריד משניכם מעט מהלחץ שההגדרות הנוקשות של 'זוג' כפו עליכם. ונראה שזה הולך לא רע, האם אני טועה? אל תפגעי מהדברים שלו שציטטת. לדעתי הם מעידים על ביישנות, על חוסר במיומנויות חברתיות ובמעט חוסר טקט- לא משהו שאי אפשר ללמוד ולצמצם, ולא מעידים בכלל על חוסר איכפתיות. אפילו נראה לי שהוא מדבר איתך בצורה מאוד פתוחה, מאוד כנה, על איך שהוא מרגיש ומה שהוא חושב. מה דעתך את? (אני חייבת לציין שוב שממש גרמת לי לקפוץ בכסא כשראיתי את השם שלי...) ראומה

ראומה היקרה, ראשית, אני מודה לך מאוד על התגובה שלך. זה היה חשוב לי מאוד. האמת היא שהיה מאוד חשוב לי לדעת מה דעתך, וחשבתי שאולי לא כדאי להזכיר את שמך, כי אני כאילו דורשת ממך התייחסות. ואם קשה לך? ואם אין לך מצב רוח או כוח להגיב לי? אולי הייתי צריכה להציג את השאלה שלי, מבלי לנדב אותך. אבל הייתי ממש זקוקה לך נ-ו-א-ש-ו-ת (כמו תמיד) ואת התייצבת למעני. תודה מתוקה, אני מאוד מעריכה את זה. שנית, למה קפצת מהכיסא ברגע שראית את השם שלך מופיע? מה זה אומר: שנבהלת / הסמקת / הופתעת עד מאוד / או מה? האם את יכולה למצוא את המילה המתאימה בעברית? מעניין איך את חשה מרחוק שאני שמחה יותר כעת? דבר נוסף, לגבי לא להפגע מהדברים שהוא אמר. למשל, יש גברים שיסכימו לומר עליי שאני פשוט יפהפיה, חייכנית, חיוך יפה, יש לי שיניים יפות, עור קורן, תווי פנים מעניינות ועוד... (לא מאמינים עליי שאני נוטלת תרופות) הבעיה שלי היא שיש לי עודף של 20 ק"ג. זה אומר שאני מלאה. לא שמנה. לא נורא. אני עדיין חושבת שאני יפה, ואני יודעת שעוד גברים יסכימו איתי, אבל הוא פשוט לא רואה את זה. או שהוא פשוט מקנא שאני יותר ממנו. יותר בריאה ממנו (אני ברמסיה קלינית = התרופות מעלימות לגמרי את תסמיני המחלה). יותר חכמה ממנו. ומתוך התת מודע הוא מחפש לדרוך עליי? במודע שלו ובדר"כ הוא אדם נחמד, רגיש וטוב לב. אם הוא היה יודע שאולי זה מה שאני חושבת לגביו נראה לי שהוא היה לוקח ללב. את כותבת שלדעתך דבריו מעידים על ביישנות, על חוסר במיומנויות חברתיות ובמעט חוסר טקט ושלדעתך ניתן ללמוד ולצמצם ושהם לא מעידים בכלל על חוסר איכפתיות (בטח איכפתיות. 3 שבועות הוא התנהג אליי כמו סמרטוט שאין לו רגשות. שאפשר לדרוס אותו ולמעוך אותו). אז כדי שבן אדם ילמד לשנות את הרגליו הוא צריך לרצות בכך, ולא כי מישהו אחר אומר לו. דרך אגב, באחת השיחות הוא אמר שהוא מרגיש שהוא מחמיץ אותי. חבל לו להפסיד אותי. כי אני נחשבת בעיניו למשהו טוב שקרה לו בחיים שלו. הוא גם פעם אמר: "נהיה ביחד עד שכל אחד מאיתנו ימצא משהו יותר טוב, אבל יהיה קשה לי למצוא משהו יותר טוב ממך".

ללאה שלום קשה להבין למה את רוצה בו כידיד/בן זוג אחרי שאמר לך "הקשר שלי איתך זה יותר טוב מכלום". אם את לא הבאת מחאה על דבריו, את למעשה מעודדת אותו להתיחס עליך בזילזול ובחוסר כבוד. ייתכן שיש לך חרדת נטישה, אבל הבחור כבר אמר לך מה דעתו עליך ולכן אינני חושב שאת צריכה להמשיך. בברכה

מעניין מה שקורה כאן. הנשים בפורום מעודדות את הקשר שלי עם הבחור, והנציג של הגברים בפורום, מיסטר דור היקר, נגד העניין. מה יש לך לומר, אם בכלל, על הקשר של זה עם הנושא של ההבדלים בין המינים? אולי תלמד אותי משהו: למישהו שיש לו חרדת נטישה - האם הוא בהכרח ינסה להאחז במישהו שלא מתנהג כלפיו בחיוביות? אם כך למה? האם מישהו שיש לו חרדת נטישה ישכיל לאהוב את מי שאוהב אותו? האם אתה יודע להסביר לי מבחינה פסיכולוגית מה הולך כאן? האם יש אדם שאין לו חרדת נטישה? טוב, אולי זה תלוי במינון. אם יש לך איזה קישור למאמר מעניין? מאוד אשמח לקרוא במידה ויש. אני מעוניינת להשתפר ולעשות על עצמי "עבודה עצמית" במידת הצורך. דרך אגב, אולי גם לבחור יש חרדת נטישה? מה דעתך? אבל גם אם כן, זה לא אומר שאני צריכה לעשות לו הנחות, ולהשתמש בי כשק חבטות.

חשוב לי שתגיב.

ללאה אני מגיב ברצון ושמחתי לקרוא את כל מה שכתבתם. מה שהפליא אותי מעט הוא העיסוק בהגדרות ידיד/חבר וכך הלאה. חשבתי שעדיף להמשיך ולזרום ולראות מה שקורה לפני שמגדירים דברים. אומנם יש בהגדרה משהו מרגיע כי יודעים מה המצב ויש פחות אי וודאות, אבל מצד שני ההגדרה מצמצמת את האפשרויות ועלולה להטעות. תאמיני לי שאחרי מספר שבועות עדיין לא מכירים את האדם השני, ולא כל מה שמשהו אומר יש לכך חשיבות. לכן חשבתי שעדיף לזרום עם הדברים, להתקדם צעד אחד ולסוג שניים (או להיפך, להתקדם שניים וליסוג אחד), להנות ממה שיש ומהרגעים היפים של החיזור והפינוק ולראות לאן הדברים יובילו, כלומר לפעול יותר לפי הרגש ולא לפי השכל. אני מסכים אתך שלא כדאי לקיים יחסים אם אין אמון באדם, וכידוע, בשביל אמון צריך לעבוד ולהתאמץ.... כל טוב דר' גיורא הידש