אני מיואשת- לד"ר הידש

דיון מתוך פורום  פסיכיאטריה

22/11/2006 | 19:24 | מאת: רוית/ אורנית

אני חושבת שאבוא אליך- ד"ר הידש לפגישה...זה לא ייתכן ככה לקבל ממך תשובות מעורפלות, אך מה יעזור לי לראות עוד רופא מתוך העשרה שראיתי, תגיד לי אתה? הייתי באשפוז יום ולא אבחנו כלום. אך עדיין אני מרגישה חסרת ויטליות, חסרת אנרגיות ומוטיבצייה, אין שמחה בלבי כבר שנתיים מאז הפסיכוזה...ששוב לכאורה ישנם רופאים שבדיעבד לא יודעים לומר אם אכן זו היתה פסיכוזה של 5 חודשים. אני שואלת אותך למה אף אחד מהרופאים שהייתי אצלם- הייתי בחלק מהמקרים אצל פרופ' וראשי מחלקות בריאות הנפש....ולעולם לא הקדישו לי מספיק זמן, לשאול אותי מה בדיוק הכילה הפסיכוזה לדעתי. למה הזלזול המחפיר הזה באדם שנמצא במצוקה? ראשי כבר הלבין מרוב המצוקה הנ"ל. אין מצטערת ממני שהדרדרתי למצב הזה שאני זקוקה לעזרה ולתשובות מהרופאים לבריאות הנפש, חשבתי לתומי אם לראשונה בחיי אבטח ואסמוך על הפסיכולוגים והפסיכיאטרים, אוכל לקבל את העזרה והתמיכה לה אני זקוקה. במשך 31 שנותיי לא פניתי מעולם למטפלים - כי לא האמנתי בהם, והנה צדקתי. אולי אתה תוכל אולי לומר לי- האם ייתכן שאשר במצב הזה לתמיד...ואני מזכירה לך שוב, שלא ממש הייתי בתוך עשייה בשנתיים הללו, אני מתקשה להאמין שאחרי כ"כ הרבה זמן המצב עלול להשתפר ושאחזור לקדמותי... כמה אירוני, שאני אומרת שנתיים בכל פעם, כאילו הזמן תקוע והזמן לא מתקדם גם כן הלאה- כי אם כבר זה אמור להיות כבר שנתיים וחצי אולי... ערב טוב והלוואי שכל הרופאים יהיו סבלניים ונחמדים כמוך. רוית

22/11/2006 | 20:37 | מאת: תמימי

רווית אורנית יקירתי לא רווית כבר מהשאלה הזאת? לא תמיד רופאי נפש יודעים הכל כמו שמצפים מהם. יש סטטיסטיקות, ונסיון קליני, אבל לדעתי רב הנסתר על הנגלה. מה שנראה לך כל כך פסיכוטי ומפורק יכול להיות ביטוי של הצפה רגשית מאד גדולה בתנאים ווירטואליים שהם גם ככה מבלבלים ומטושטשי גבולות. מה שנראה לך לקות פוסט פסיכוטית יכול להיות פשוט מותשות רגשית, יחד עם הרבה פגיעה שחשת מאנשים שלא תמכו בך במצב ההצפה הלא קל. מה שנראה לך כאי תיפקוד מתמשך הוא למעשה מאבק שלך, להבין מה קרה לך, חקר עצמי חסר מנוחה של סימפטומים וסימנים שליליים שמביא לתחושת ריקנות ובדידות. אני מציעה לך להחליף רופאים, אני מציעה לך את השיטה שצביאל רופא המציא- מציאותרפיה... במקום אפצ'ילוגיה תעשי מרק ירקות, תמצאי עבודה ולו הדבלית ביותר, ותלכי לטיפול נורמלי אצל מטפלת שתתמוך בך ולא תאשים אותך שאת פגועה או כועסת. אם תלכי אני בטוחה שיהיה לך הרבה יותר קל. ובינתיים, קבלי חיבוק ווירטואלי. זה יעבור. בחיים הכל עובר. ואחרי הרעש הגדול והנורא בוא יבואו ימים של שקט. לילה טוב תמי.

24/11/2006 | 01:27 | מאת:

לרוית אני מצטרף לדבריה החמים של תמי הידש