יציאה מפרופורציות.

שלום לראומה, תמי, דור ד"ר הידש וכולם, ראומה בזמנו בקשה שאאדכן אתכם בסיפורי כדי שגם אתם תוכלו ללמוד: אני עדיין עם אותו חבר שאמר בהתחלה שהוא לא נמשך אליי ואח"כ חזר בו. להזכירכם תמי וראומה די תמכו בקשר ודור לא. אני עם חבר שלי כ- 3 שבועות. פעם אני מאושרת ופעם עצובה בגללו. אתמול הייתה לנו שיחה טובה כך שנרגעתי מהעצבות שהוא גרם לי במילותיו הישירות מידי. יש גם בעיה שאני בחורה מאוד רגישה, וכל מילה שאומרים לי, אני ישר מתחילה לעשות פרשנויות ולחשוב שעות נוספות (למה הוא מתכוון?). התכונה הזאת שלי היא לפעמים טובה ולפעמים בעוכריי, מכיוון שלפעמים אני מגיעה להברקות מחשבתיות שגורמות לי להיות נפעמת ומאושרת ומצד שני זה פוגע בי למשל בהקשר של החבר. זה מין שילוב קטלני של בחור ישיר וחסר טאקט לבחורה over רגישה. אתמול שוחחתי איתו והסברתי לו שהוא צריך להיות יותר עדין איתי וסיכמנו שהוא ישתדל (יחד עם זאת שהוא חסר טאקט יש לו רגישות לזולת והוא בסה"כ אדם נחמד). עד כאן העדכון. *** עכשיו יש לי שאלה. חברי להזכירכם חולה במאניה דיפרסיה וב- ocd. הוא סיפר לי שהוא קרא את הספר "כוחו של התת מודע" ובגלל שהוא לקח אותו יותר מידי ברצינות, הוא התאשפז. כבר שמעתי על אנשים שקוראים ספרים, נצמדים לדמות ויוצאים מפרופורציות. למי שלא יודע הספר "כוחו של התת מודע" מבטיח שמי שמשתמש נכון בתת מודע שלו יכול להשיג את כל מה שהוא רוצה בחיים. ודגש על המילה "כל". הספר בפירוש מבטיח לקורא שיתחילו להתרחש ניסים ונפלאות בחייו. אני למשל, אם אני קוראת ספר (ובמקרה קראתי את הספר הספציפי הזה), אז אני לא לוקחת אותו ב- 100% אלא לוקחת רק מה שמתאים לי. חבר שלי לעומת זאת לוקח את מה שהוא קורא יותר מידי ברצינות וב- 100%. אני טיפוס שמאוד אוהב פילוסופיות, תפיסות עולם, זה מאוד מפתח אותי. אני רוצה להכניס את החבר שלי לעולם הפנימי שלי אבל מפחדת לפגוע בו. חשבתי לתת לו לקרוא שני ספרים: ספר אחד: "סוד הזיכרון המצויין" שבעצם אומר שכל אדם יכול לפתח זיכרון פנומנלי ומציע שיטות של ת'כלס.בפרק סיכום של הספר, הסופר כותב שהוא כתב את הספר ממש מתוך שליחות ושהוא מאמין שאנשים בעלי זיכרון טוב יותר יוצרים חברה טובה יותר. לדוגמא: אדם ממהר לצאת מביתו ואינו מוצא את מפתחות הרכב. לוקח לו הרבה זמן עד שלבסוף הוא מוצא את המפתחות, נכנס לרכב עצבני. הוא מאחר להגיע ליעדו וסופו, חלילה, שיעשה תאונה. יש לציין שלחבר שלי יש בעיית זיכרון, בין השאר בגלל שלפי מה שהבנתי הוא מקבל מינון מכובד של כדורים וכשסיפרתי לו על הספר הוא מאוד התלהב. חוברת נוספת שהייתי רוצה לתת לו זה הסברים על הרפואה ההודית המסורתית. בגדול מדובר בתאוריה שכל דבר בעולם יש לו 3 תכונות: התנועה, האנרגיה והמבנה. אפשר גם לשייך לכל תכונה תכונות אופי של אדם במידה והוא מאוזן או לא מאוזן, כמו למשל: מסור, נוטה לרגזנות וכו'. *** זהו זה. אתמצת את שאלתי: מה דעתכם שאתן לו לקרוא את הספר "סוד הזיכרון המצויין" ואת החוברת על הרפואה ההודית המסורתית? בכל זאת, בנוסף לכך שכל ספר מציג הרבה תכל'ס, הרי יש מאחוריו, כמו בכל ספר, השקפת עולם = פילוסופיה. אולי אותם אנשים שלוקחים יותר מידי ברצינות את מה שהם קוראים, אסור להם לקרוא (אולי מאגזינים כן) והם צריכים חיים פשוטים בלי צורת חשיבה מורכבת ומסובכת? איפה הגבול? מה אפשר לתת לאנשים כאלה לקרוא מבלי להזיק להם, ומה לא כדאי לתת להם לקרוא? תודה רבה, וסליחה על אורך השאלה.

שלום רב, עיסוק במקצועות מופשטים, כמו פילוסופיה ונוספים, דורש "בריאות נפשית" מסויימת, כלומר, חשיבה הגיונית. יש פה ושם אנשים שהשתגעו, או להבדיל, התאבדו, עקב עיסוק בקריאת טקסטים פילוסופיים מורכבים ללא הדרכה ופיקוח מקצועי. לעיתים זאת שאלה של גיל ולכן העיסוק בתחומים אלה לא מומלץ מתחת לגיל מסויים. לעומת זאת, קריאת ספרים עממיים בד"כ לא מזיקה. הם כתובים בשפה מאד פשוטה כדי שכל הדיוט יוכל להבינם בלי פרשנויות מעמיקות מדי. עדיין- אם למישהו יש מוח מעוות הוא יכול לעוות גם טקסט פשוט. את רשאית לתת לחבר שלך איזה ספרים שאת רוצה שהוא יקרא, כאשר את לוקחת בחשבון שהוא עשוי להבין את הכתובים בצורה מעוותת, אבל את חברה שלו ולא הפסיכיאטרית שלו. בקיצור, אינך יכולה לנבא מראש את הפרשנויות שהוא יתן לטקסטים. בברכה,

לאה יקירתי לדעתי את יכולה להציע לו לקרוא את הספרים. אם זה ידבר אליו, הוא יקרא. אם לא, לפחות ניסית לגוון את התודעה שלו בידע נוסף, יותר פתוח אולי, שיעזור לו להפתח לעוד אפשרויות ולהיות פחות נוקשה וסטריוטיפי. יחד עם זאת לא כל מה שמדבר אליך בהכרח ידבר אליו. כך שאם את בוחרת לתת לו לקרוא את הספר תביאי בחשבון את האפשרות שהוא לא ימצא בכך עניין כי זה לא השפה והסגנון שלו. כל אחד מגיע לאמת בקצב שלו ובדרך שלו. צריך סבלנות. ובעיקר- תנוחי ותטפלי קצת בעצמך, יקירתי. לילה טוב תמי.