הפרעות אכילה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום בתי בת 11, בשנה אחרונה מתעסקת בצורה אבססיבית עם המשקל שלה ואיך היא נראת. משקל שלה תקין לחלוטין. יש לה עליות וירידות במצבי רוח, היא מסתכלת על עצמה בראי ובוכה. יכול להיות מצב שהיא בוכה כמה ימים רצוף ואחר כך המצב משתפר. היא לא נמנעת מאוכל, מה שהיא אוהבת היא אוכלת, הבעיה שהיא אוהבת מספר דברים מאוד מצומצם. היינו בטיפול אצל פסיכולוג, אבל לא ראינו שתורם למשהו ולכן הפסקנו. כרקע, אני רוצה להוסיף שילדה לומדת טוב, עוסקת ברצינות במספר תחומים נוספים (לימוד שפות, נגינה בפסנתר). מאוד ביישנית, כמעט ואין לה חברות והיא גם לא מרגישה שום צורך בחברה. אני רוצה לפנות לפסיכיאטר ילדים, למרות שבעלי עדיין מסתייג מזה. האם הטיפול במקרה כזה הוא טיפול תרופתי? האם אתה יכול לכוון אותי לכיוונים נוספים לטיפול בבעיה? האם תוכל להמליץ לי על פסיכיאטר ילדים טוב במרכז הארץ (לפניה באופן פרטי)? תודה
שלום לך , אני מכיר בנות רבות בגיל 11 שכבר מסתכלות ומתעסקות עם המשקל . אמנם גיל 11 זה מעט מוקדם , אבל זה קיים . אני לא בטוח אם לרוץ לפסיכיאטר זה טוב , אולי זה חיפגע בדימוי של הילדה שכבר היא מטופלת בטיפולים פסיכיאטרים . אני גם לא בטוח שפסיכיאטר ימהר לתת לה טיפול תרופתי . אני דווקא הייתי הולך על חיזוק הקשר שלכם איתה , תמיכה רגשית להבין את עולמה ורגשותייה . אין לי כאמור כיוון פלא , אבל מה שבטוח הוא שךעהתחיל להפנים לילדה שמשהו אינו תקין אצלה להערכתי עשוי יותר להזיק מאשר להועיל . כך שאני בכיוון של בעלך בנושא הזה . הכיוון הטיפולי ביי גילבר - משתתף בפורום
התייבש לנו הגרון מלדבר ולהסביר ולחזק. בן אדם רזה עומד מול ראי ואומר שהוא שמן. אני לא יכולה להבין את זה גם אם אני מאוד מתאמצת ואני אכן מתאמצת. מכאן הייאוש ופחד שמצב הדרדר והיא תפסיק לאכול.
