זה פשוט לא נגמר
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אחרי שכבר שבועיים אני לוקחת ציפראמיל בלי תושה שזה משפיע ינתיים, הלכתי ביום חמישי לפסיכולוגית שהציעה שנעבוד על הדיכאון בטיפול קוגנטיבי (מחשבות אוטומטיות ועבודה עצמית). נוסף לכל האיכסה שאני מרגישה לגבי עצמי, בן זוגי נפרד ממני ביום שישי. אנחנו יחד כבר שנה וחצי וגרים יחד חצי שנה. אני מרגישה שכל זה גדול עליץ. הדירה בה אנחנו גרים היא בבעלות משפחתו כך שאני צריכה לחזור להורי כי אני לא עובדת. הצעת עבודה שקיבלתי במרכז תאלץ כנראה להדחות כי אין לי אופציה להגיע למרכז מבית הורי. חוץ ממנו ומעוד חברה אחת שלי אף אחד לא יודע על הפרידה ועל הטיפול ואני מרגישה בודדה במערכה- כאילו נפלו עלי השמיים. כיוון שאני סטודנטית ביקשתי להשאר בדירתינו עוד שבועיים שאז נגמר הסימסטר ואוכל להמנע לפחות מהסירבול בלהגיע למרכז כל יום. יש לי תופעות פיזיולוגיות שקשורות במצוקה הנפשית. כבר שלוש ימים לא אכלתי כלום ואני שותה רק מים כי כל דבר אחר ממש גורם לי להקיא. אני לא ישנה כבר כמה לילות יותר משעתיים רצופות וקמה כל הזמן בבהלה בתחושת תעוקה. בגלל זה אני מנומנמת כל היום ולא מצליחה לתפקד. קשה לי לנשום ואני בוכה הרבה שכל זה תופעות די מוכרות בפרידה, אבל אני מרגישה שזה גדול עלי ולא מגיע לי. דווקא עכשו כשיותר מכל אני צריכה את תמיכת בן זוגי, הוא מחליט לסיים את מערכת היחיסם. אני יודעת שאולי זה לא הפורום המתאים ביותר לשפוך את צרותי, אבל לא ידעתי למי עוד לספר...
חמודה זה כן המקום אני איתך באותה סירה טובעת זה קשה זה בלתי נסבל אבל אין מה לעשות פרידות תמיד קשות
שירה היקרה זה בדיוק המקום לשפוך את צרותייך ואם לא פה אז איפה. שירה, לצערי את עוברת עכשיו תקופה לא קלה ואנשים מגיבים בצורה שונה לפרידה. יש שמעדיפים לטייח את זה ולעבור אלה ויש כאלה שבשבילם זו נקודת שבירה. לפי דעתי כדאי לך לספר להורייך על הפרידה ולא להסתיר את זה ( או למי שאת סומכת אליו) כי את לא צריכה לעבור את זה לבד ומגיע לך את כל התמיכה שאת יכולה לקבל כרגע. אם תופעות הדיכאון ימשיכו כדאי לך לשקול לפנות לטיפול. תנסי בימים האלה לא להתאמץ יתר על המידה. תאספי את השברים , תנוחי הרבה, תאכלי דברים קלים וכן...גם לבכות מותר ולפעמים אף רצוי. מקווה שתמיד תרגישי בנוח לכתוב כאן את תחושותייך- אנחנו כאן מקשיבים- תמיד! היי חזקה
לשירה היקרה! הגרוע מכל בפרדה הוא הריקנות המשתלטת על החיים.פתאום שום דבר לא נחשב,שום דבר לא מעניין,שום דבר לא מהנה.העולם מתרוקן לגמרי. חשבוב לדעת שזוהי חויה זמנית בלבד ולדבוק בכל הכוח בידיעה הזאת. חשוב לדעת שהחוויה המשטלת עלינו,רק נדמה שהיא תמשיך לנצח- ש,לעולם לא אוהב עוד",משהו בי ריק,כבוי,גמור","לעולם לא יצליח איש לעורר בי אותן תחושות", "זה הסוף של חיי הרגשיים"-כל אלו הן תחושות ומחשבות צפויות,אבל זמניות. כמעת כל מי שנפרד מקשר עז מרגיש שלעולם לא יוכל להימשך ולהתקשר אל אדם שנראה אחרת,מדבר אחרת,ולחבב וללבב מישהו אחר.על כאב הפרדה מאדם מסויים נוסף כאב הפרדה מעולם שלם של חוויות, שנראה עכשיו אבוד:חיי האהבה שלי מחוסלים סופית". אלו הן תחושות זמניות שתחלופנה עם הזמן, בין שימשיכ שבועות וחודשים ובין שיתפוגגו לאט לאט. מי שחווה בפעם הראשונה פרדה מקשר חזק,חש תחושה חזקה במיוחד של "דבר כזה לעולם לא יקרה לי שוב," כי עדיין לא ראה מעולם איך הפחד הזה מתבדה. מי שכבר התמודד פעם אחת עם התחושה הזאת,יודע שהיא זמנית. ובכל-זאת גם אנשים שהתנסו במספר פרדות כואבות נוטים להעצים את החוויה האחרונה (שאולי היא גם החזקה והמשמעותית, הבוגרת והבשלה) ולהרגיש שאחרי ההרס הזה לא ייבנה שום דבר בעתיד.אבל גם החוויה הזאת חולפת, וכל מי שיש בו תאוות חיים אמיתית יווכח בכך:הצורך לאהוב להתקשר שוב סופו לנצח. אבל מה עושים כעת,הרגע,כאשר העולם כל-כך ריק,ושום דבר לא מספק ולא מענג? כל ניסיון לחפש ניחומים בזרועות אחרות זמן קצר אחרי אבדן הקשר,בדרך כלל אינו עולה יפה.הנסיון ליצור קסם חדש עם אדם אחר, כשכאב הפרדה עדיין צורב, מגביר בדרך-כלל את תחושת האבדן במקום לרכך אותה. מאוד חשוב לא לשמור על "פאסדה" בתקופה כזאת: כדאי להימצא בחברת אנשים שיכולים לקבל אותנו שבורי רוח מסכנים, מקטרים. להימצא בחברת אנשים אוהבים, אוהבים, שיכולים לשקף את הדימוי החיובי שלנו. אמנם בתקופה כזאת של חולשה משהו בנו עלול להעיק, ולעייף, ומוטב להביא את האפשרות הזאת בחשבון,אבל אסור שהיא תגרום לבריחה ולהסתגרות . עדיף, אם אפשר, לבוא במגע עם כמה אנשים, כדי שלא להטיל את כל כובד המשא על אדם אחד.אסור לשכוח : ידידים ובני משפחה אהובים הם שיכולים לעזור לנו בתקופת משבר, והבריחה מחברתם כדי שלא להראות את סבלנו,כדי שלא ימאסו בנו, מגלה חוסר בשלות בקשרי הידידות. בתקופה כזאת טוב ובריא לבחון את כל קשרינו עם העולם, בתוך כך אפילו לבנות ידידיות חדשות שידעו גם הן להוכיח את עצמן (אגב ידידים שמוכיחים את עצמם בעת מצוקה אולי יתקשו להגיב דווקה כשניחלץ ונגיע לאושר). מי שמסוגל להפנות את ייסורי הפרדה שלו לאפיק יצירתי הו בר- מזל השקעה ביצירה אין טוב ממנה, כדי לגאול מן הסבל ומן הייסורים ולהשתחרר. בידידות מור
לשירה שלום, ממש התרגזתי על החבר שלך, המעשה הלא נכון בזמן הלא נכון, ממש לא מתאים מבחינת הזמן, לפחות היה מחכה עוד חודש עד שהציפרמיל יקל עליך בצורה משמעותית ותהיי יותר חזקה להתמודד עם כל הדברים שאת צריכה להתמודד עכשיו. בכל אופן אני מאמין שאם בחרת בו להיות חבר אז הוא אדם הגון. תתפסי אותו לשיחה ותסבירי לו שגם אם החברות נפסקה עדיין יש לך זכויות ואת צריכה את המגורים לזמן יותר ארוך משבועיים עד שתתחזקי. כאשר תתחזקי אז תראי איך שאת מתארגנת יותר טוב, גם עם העבודה החדשה, אולי תמצאי דירה עם חברה באזור העבודה וגם עם הלימודים והבחינות. אפילו אם זורקים משהו מדירה שכורה נותנים לו חודש להתארגנות!! אני חושב שכעת את מעט חלשה בגלל הדיכאון אבל תנסי לשמור על זכויותיך שהרווחת אותן ביושר במשך שנה וחצי, שיחכה קצת, מה דחוף בפינוי הדירה גם אם אינכם חברים? טוב, אני קצת כועס מפני שאני מאמין שאם הייתם מחכים עוד קצת, שבועים..לא הרבה הדברים היו נראים אחרת. תנסי להיות חזקה למרות הדיכאון ואנחנו נחזיק אצבעות לך ולציפרמיל... ביי הידש
