לדוקטור הידש

תקציר האירועים בפורום בתקופה בה לא היית- בעיניים שלי, כמובן... בשבוע הראשון- הפורום הושאר, בטעות, סגור. אחר כך הוא נפתח, ואני ולמיטב ידיעתי גם ראומה ודור ומיכאל ושאר הקבועים, ניסינו לתת מענה לכל השאלות של האנשים ולא להשאיר אותם ללא מענה. השארת לנו להתמודד גם עם הטרולים, או עם אמירות טרוליות- כמו- מי זה דור?- בפעם המיליון- זכותו של דור לשמור על האנונימיות שלו והיציאות האלה מפריעות לו ופוגעות בו. כמו כן, ראומה ענתה לרווית על שאלה, ובתשובתה הזכירה שלדעתה אין לחזור על אותם דברים כמו תקליט שרוט. רווית מעט נעלבה מההתייחסות, אבל ראומה התנצלה בתשובה ארוכה ואיכפתית ורווית מאד התרגשה מההתנצלות וסלחה לה ואף הודתה לה. למרות זאת, היתה הערה לפיה ראומה עונה בצורה תוקפנית, משהו כזה, וכמובן שזה היה לא הוגן כי כולנו נהנים כאן מראומה שמשקיעה הרבה מהזמן מהידע ומהחוכמה שלה כדי להתייחס לאנשים. ואז היתה "היציאה שלי" מהארון, בה פרסמתי את שמי המלא עם מספר הטלפון שלי. בזמנו כבר רציתי לעשות את זה, ואתה צינזרת. זה היה בתקופה שאולי באמת הייתי פחות מאוזנת. הפעם עשיתי את זה מתוך שיקול דעת וביטחון מלא שפרסום שמי לא יפגע בי- לא בעבודה ולא בכלל. מעשה זה הוליד ביקורת מצד חברים שטענו שאני מנצלת את העובדה שאתה לא נמצא כדי לפרסם את עצמי ואת דעותי האנטי- פסיכיאטריות הלא מקובלות, כולל אמירה שלי שאין מחלה כזאת סכיזופרניה- יש מצב פסיכוטי ואחריו תיוג ומידור וכו'. אני מודעת לכך שדעותי האישיות אינן מקובלות ויתכן שאף מפריעות לאנשים הבוחרים להאמין לפסיכיאטריה המערבית המתייגת. יחד עם זאת נפגעתי מהערות שכינו אותי לא מאוזנת, משיח וכד', כי אחרי הכל אני משתתפת כאן בפורום כאחת מהמניין ולא כאיש מקצוע. בעבודה שלי אני שומרת על דעותי האישיות לעצמי. אבל כאן איני מחוייבת לממלכתיות וזכותי להיות מי שאני ולבטא את מה שעל ליבי, כי למיטב ידיעתי אין כאן בפורום חוקים האוסרים על משתתף לצאת מהארון או להיות רוחני ואנטי פסיכיאטרי. הפורום הזה הוא פורום של אנשים עם קשיי סטיגמה ותיוג, וגם עם מצבי נפש לא קלים להתמודדות. ולכן היתה לי גם איזו ציפיה נאיבית, דר', שבחזרתך תביע איזה סוג של הערכה לעבודה שעשינו כאן אנחנו בהעדרך, עבודה שזכתה במקום למילים טובות לקיטון של ביקורת כאילו אנחנו משתלטים על הפורום ואין לנו חיים חוץ מהפורום. הנייטרליות שלך לא איפיינה אותך בעבר. כשהופיע בזמנו דיון הקשור לעובדה שהסתרתי את המחלה שלי ברישום לפנקס הפסיכולוגים כתבת לי למייל האישי והבעת תמיכה. אתה עסוק ואינך שם לב שלכתיבה כאן בפורום יש משמעות וערך טיפולי עבורינו, ואתה לא רק פקיד טכני שנותן תשובות לאנשים, אלא גם דמות של מטפל ומנחה. היתה לי הרגשה שבנייטרליות שלך, השארת אותנו, אותי, קצת לבד. כך אני רואה את הדברים מנקודת מבטי. אשמח לנקודות מבט נוספות. שבת שלום תמי.

תמי היקרה מאוד, את ממשיכה להתעקש לקבל לגיטימציה למשהו שאי אפשר לתת לך כאן. שמעת מאיתנו לא פעם תודות ומחמאות, הערכה וסופרלטיבים בעשרות. פעם אחת, פעם אחת אומרים לך שלא מתאים ה"אנטי פסיכיאטריה" שלך ואת נעמדת על רגלים אחוריות, נפגעת, כועסת וכו'. משתתפים כאן אנשים לא חזקים במיוחד, זקוקים בראש ובראשונה ליציבות, למשהו מציאותי, למסר מתקבל על הדעת, מייצב, מחזק, מאזן. ואת, כשאת מביאה איתך תיאוריות שקשות להכלה - תחשבי בעצמך למה זה גורם. אני, אמא של... , נאחזת בכל הכלים להשאר בשליטה ולאזור כוחות לטפל בבני היקר, ועוד כמוני שלוקחים נשימה עמוקה כל בוקר כדי לשרוד ולהיות יעילים (כל אחד מסיבותיו הוא ) - ואת באה ומספרת על שליחויות, מתקשרים, משיחים וכד' - זה זורק אותנו, זה מערער, זה עושה בדיוק את ההיפך ממה שאנו זקוקים לו. דור, נותן פה ייעוץ קצר וקולע לכל שאלה, ראומה עונה מניסיונה ותבונתה ואת חיבקת פה ועודדת וחיזקת גם... עד שיצאת קצת "מעבר לגבול". רוצים לומר לך משהו, לא רוצים לפגוע בך והנה , לא מצליחים. קבלי את זה כמות שזה. תעצרי שניה, תקשיבי ,קבלי את המסר : את נפלאה ! רק לא רוצים את הקיצוניות והאנטי פסיכיאטריה. אולי צריך לפתוח "חדר" נוסף שבו כל אחד יכול להתבטא ללא גבולות. מי שיש לו הרצון - יכנס לשם, אלה שמעדיפים גבולות וכללים ונהלים - ישארו כאן. אני מקווה שד"ר הידש, למען כולנו, לא יאבד כוח, וישאיר את האתר הזה כפי שהיה עד עכשיו. סגור או פתוח - אבל עם העמדת גבולות ברורים. לא רוצים את התרגום לתקשור, רוצים מציאות אף אם היא קשה (!!) - ללמוד, להתחבק, לעודד, להאיר עיניים אבל לא דברים שהדעת לא מכילה. אנחנו לא עומדים בזה יקירה. ותמי, בואי נעשה "נקסט" בלי לדוש ולחזור ולדוש. נעבור הלאה. צאי מהפגיעה וה"מיני מניפולציות". כולנו זקוקים ורוצים גבולות. לא רוצים בלי גבולות. את מוזמנת בהמון אהבה להמשיך ליהנות ממתכונת השיתוף, החיבוק, העידוד, השאלות, הסיפורים - אבל עם גבולות ברורים. ורק להזכירך: הגדרת הפורום היא : "פ ס י כ י א ט ר י ה ".... נשיקות, נורית.

לתמי, קודם כל צהריים טובים אני מקווה שהדברים שלי יובנו ברוח הנכונה. תקציר האירועים שכתבת, נכון ברובו מבחינה עובדתית, אבל הפרשנות של הדברים, לפחות בעיניי, היא קצת רחוקה משלך. נכון, בהתחלה הפורום הושאר בטעות סגור ולדעתי זה יצר תיסכול וכעס אצל אנשים. אבל הכעס הזה יצא בצורה מאוד לא נעימה אחר כך. אני לא זוכרת בדיוק מה קדם למה, ואת שמות השואלים/ות, אבל אני זוכרת שהיו הרבה מאוד התנצחויות, והרבה ביקורת על שאלות שלכאורה נשמעו כמו תקליט שרוט. יש לדעתי הבדל בין לחשוב שמישהו הוא תקליט שרוט לבין להגיד לו את זה בפורום פומבי כאשר הוא ממילא נמצא במצב קשה של ביקורת עצמית וזקוק לתמיכה ולא למכה על הראש. וכאן לדעתי ההבדל בין איש מקצוע שעונה שיכול לקבל את השאלות החוזרות והנשנות ואולי להעיר באופן פחות בוטה על ריבוי שאלות זהות, לבין גולש שבאמת עם כוונה טובה מנסה לעזור אבל קצר סבלנות במידה מסויימת. אין לאף אחד שום ספק שהנוכחות שלך בפורום תורמת, מועילה וחשובה, ואני בטוחה שאת יודעת את זה. לצערי, אני לא יכולה להמנע מ"אבל"..... הדבר הזה שאת קוראת לו יציאה מהארון הוא בעיני צעד מאוד אמיץ שאת ראויה להערכה עליו, אבל הפלטפורמה שבחרת לעשיית הצעד הזה היא קצת חסרת רגישות ומכאן נובעת לדעתי הדואליות ביחס אלייך. נכון שזה תמיד מרגש ומנחם לשמוע שפסיכולוגית קלינית מאובחנת כחולה במניה-דיפרסיה יוצאת למאבק על זכויות החולים, אבל לי הייתה קצת תחושה ששפכת את המים יחד עם התינוק. גם אדם שרוצה להחשף ומרגיש בטוח וטוב עם עצמו, חייב להתחשב ברגשות אלו שעדים לחשיפה שלו. בעיני, רוב השואלים בפורום נמצאים עדיין בשלב חוסר הוודאות, החשש מסטיגמה, הפחד ממה שאת קוראת לו "פסיכאטריה קונבנציונלית ומתייגת" ולכן בעיני, חשוב יותר מכל, בשלב הראשון, להביא את האדם להשלמה עם הצורך בטיפול ונסיון לקבלה עצמית. מכיוון שלפי איך שאני מבינה את הדברים, רק מישהו שמוקף בתמיכה, אהבה, משפחה, חברים, רק הוא יכול לבצע צעד אמיץ כמו שלך ולהגיד "אני חולה ובכל זאת אני לא מצורעת" (סליחה על ההקצנה המכוונת). ולצערי לא כולם נמצאים במערכת שיכולה להכיל אותם ולתמוך בהם. ולא כולם גדלו בבתים שבהם ההורים יכולים לשלוח אותם לאישפוז פרטי, ואפילו לא בתים בהם הורים מסוגלים לקבל ילד/ה עם דיכאון או חרדה או מניה דיפרסיה. ולכן כשאת אומרת שהפסיכיאטריה מתייגת, הDSM חוטא לאדם והופך אותו לנתון סטטיסטי במחלה זה משפט מאוד קשה לאדם שלא מסוגל להבין את כל המורכבות של דברייך. זה נכון שכאן את אדם פרטי ולא נזקקת לממלכתיות, אבל את היא זו שיצרה זהות בין תמימי לבין תמי הפסיכולוגית הקלינית. ולכן לא ייתכן מצב שבו תחזרי להיות רק "תמימי". בנוסף, יכול להיות שאת צודקת, ולא כולם יכולים לקבל מטפל שהוא גם אדם, מטפל שהוא "חולה". אנחנו יודעים את האמת, אבל רוצים למרות זאת, "לרמות" את עצמנו במחשבה שהמטפל שלנו הוא הכי בריא הכי חזק והכי כל יכול שיש. רק הסוס הלבן חסר והוא ייקח אותנו מעבר לכל המחלות וההפרעות והכאב. ובוודאי שזו אשליה, וכולם יודעים שזו אשלייה, אבל יש לה תפקיד לאשלייה הזו. ואף אחד לא רוצה שיעירו אותו באמצע החלום הכי מתוק ומרגיע. החשיפה שלך היא מדהימה בעיני, והתשובות שאת נותנת כאן לאנשים הן רגישות ומקסימות אבל לא לכולם יש "קיבה חזקה" בשביל לבלוע את כל האמת הזו. ומי שנמצא כאן, יכול להיות שבוחר דווקא במדיה הוירטואלית ולא בקבוצת תמיכה אמיתית, בדיוק כדי להתחבא ולא לפגוש אנשים אמיתיים. ונדמה לי שאת ניסית ליצור איזשהו ייצור כלאיים שלא קל לקבל אותו בין מי שאת הוירטואלית ומי שאת בחיים האמיתיים. ולסיום אני מוכרחה לומר משהו לגבי מה שכתבת על דר' הידש. כתבת שהנייטרליות שלו מפריעה לך, וציינת שבזמנו עם הדיון על אי אמירת האמת שלך ברישום לפנקס הפסיכולוגים דר' הידש כתב לך למייל האישי והביע תמיכה. ואני שואלת מדוע את חושפת גם את זה. אילו דר' הידש רצה שזה יופיע בפורום הוא בוודאי היה כותב זאת כאן ולא למייל האישי שלך. בעיני זו פגיעה גדולה מאוד בפרטיות של אדם אחר, חשיפה שלו בניגוד לרצונו, ולדעתי זה משהו מאוד לא תקין שעשית. דנה

איך שכחתי, בעצם את מה שרציתי לומר בהקשר לכיתובך : שד"ר הידש לדעתי לא עונה כי מה שלא יגיד יצור אחריו או ויכוח, או פגיעה נוספת, או עלבון או כעס שלך. אם לא מסכימים איתך את יוצרת ויכוח עד שיגידו לך שאת צודקת. ומה לעשות שבמקרה הזה - אי אפשר לומר לך את זה. מקרה אחד מיני רבים - שאת לא מקבלת אותו. אולי אני עושה טעות שאני מביעה את מה שד"ר הידש ואחרים בחרו לא לומר לך... כולה כולה כולה - רוצים גבולות. זה לא סותר שום הערכה והוקרה אלייך. חיבוק שוב.

לתמי שלום, לא צריך להיות הבדל בין בריאות הגוף לבריאות הנפש. כמו שרופא שהוא חולה בסכרת או יתר לחץ דם לא צריך להיות בארון, כך גם פסיכולוגית קלינית שחולה במניה או בדיכאון לא צריכה להיות בארון. (אגב, מדוע הפסקת לפרסם את שם המשפחה שלך בהודעות?) ידוע שלכל רופא יש מחלות משל עצמו ורופאים רבים סובלים מבעיות רפואיות כמו כל אדם אחר. כך גם פסיכולוגים ופסיכיאטרים סובלים מבעיות נפשיות ולפעמים גם ממחלות נפש כמו כל אדם אחר. ההבדל היחידי הוא במודעות. כאשר אתה איש מקצוע יש לך יותר מודעות לנושא. כמו כן אינני רואה בעיה בדעותיך הרוחניות. יש גם פסיכיאטרים שמאמינים ברוחניות ונכתבו על כך ספרים. צריך לזכור שה-DSM משתנה בכל מהדורה שלו ולכן חייבים להמשיך ולהיות ביקורתיים למה שנכתב שם כי זה לא תורה מסיני. אם תשווי הגדרה של סכיזופרניה במהדורות שונות של ה-DSM אכן תמצאי הבדלים גדולים מאד. בברכה, דור.

(אני מהקוראים הסמויים כאן - אבל הפעם היה לי חשוב לכתוב) אני לא רוצה לחזור על כל מה שהיה כאן בזמן החופשה שלך דר' הידש - כי תיארו את התמונה בצורה די מדוייקת למרות שאני חושבת שכל אחד מרגיש כלפיה אחרת. אבל אני מאד מצטרפת לדברים של דנה בקשר למה שאמרת תמי, אם דר' הידש היה רוצה להתייחס אלייך ברמה האישית בצורה פומבית על גבי הפורום הוא היה עושה את זה בדרך הזו תמי, בעניין פנקס הפסיכולוגים או בכל עניין אחר- הוא היה עושה את זה כאן בפורום. מה שאת עשית בהודעה שלך הוא בעצם סוג של "הוצאה מהארון" בלי לכבד את הפרטיות ואת הבחירה שלו וכמובן את השיקולים שלו. כנראה שהייתה לו סיבה לכתוב למייל הפרטי שלך את הדברים, ולא צריך בוודאי שלא על דעתו (כנראה) דווקא עכשיו (או בכל זמן אחר) לפרסם את הדברים, בדרך שבה בחרת לפרסם את הדברים לדעתי גרמת לו עוול מיותר והפרסום של הדברים היה פשוט לא ענייני. זה לא תרם למשתתפים בפורום בשום דרך שהיא והיה מיותר לחלוטין. שווה לחשוב לפני שכותבים או לפני שלוחצים על "שלח" אני מקווה שתביני שאנשים פונים אלייך או לכל אחד אחר במייל הפרטי יש להם שיקולים אישיים לעשות את זה במייל האישי ולא על גבי הפורום, וכנ"ל דר' הידש - ויש צורך לכבד אותם על כך ולשמור על פרטיות דרך הפנייה. אני יודעת שאת עושה את הדברים מכוונה טובה, זה מורגש, אבל קשה מאד להכיל את כל מה שאת רוצה שאנחנו נכיל, את באמת אמפטית וקשובה אלינו , אבל תני לכל אחד את המקום שלו, את הדרך שלו, את הקצב שלו - בבקשה, אל תגרמי לנו או נכון יותר לי להלחץ כי אני חושבת אחרת או כי לא פנו אליי באופן פרטי למייל או כי דר' הידש עצמו לא פנה אליי למייל , אל תגרמי לי להיות עסוקה בשאלה הזו. יש המון דרכים וצורות להיות תומכים במשתתפים כאן, ובדרך כלל את עושה את זה, ואני באמת רוצה בהזדמנות הזו להודות לך על כל התמיכה שאני מקבלת ממך אפילו אם זה לא באופן ישיר אלא דרך דברים שכתבת ואת כותבת לאחרים, אני מרגישה שאת תורמת הרבה מאד לפורום ומקווה שתמשיכי לעשות כך. תודה שלי

חברים יקרים, צר לי, אבל אני לא מקבלת את דבריכם- נורית ושלי ודנה ג. אני כאן גם בשביל עצמי, ולא רק בשבילכם. ואני מרגישה, שפרט לתשובה של דור, שהיתה אמפתית אלי, שאר התגובות התייחסו רק למה שהדעות הרוחניות שלי עוררו בו, ולא למה שהתגובות אלי עוררו בי. אני לא מוכנה להמשיך לתרום אם אני צריכה לצנזר את עצמי. מקובל עלי שהידש יצנזר אותי, כמנהל פורום. הוא יכול היה גם לא להעלות את הביקורת שלי עליו לגבי התמיכה שנתן לי במייל האישי, אם היה רואה בזה משהו שפוגע בו. אני מאמינה שהידש יודע מה שהוא עושה. לגביכם- נורית ודנה ושלי- אני מצטערת. אם דברי הרוחניים מפריעים לכן, יש לנו שתי ברירות- או שאני אפרוש לפורום של מתקשרים, ואתרום שם מנסיוני ומהידע שלי, או שפשוט תדלגו על התשובות שהן תחת שמי. אני כאן לא כפסיכולוגית קלינית של הפורום, אם למישהו היתה איזו טעות. אמנם אני עוזרת כאן לאנשים, אבל גם מבטאת את מה שיש לי על הלב. ואם אני כותבת בפורום פסיכיאטריה דברים רוחניים, וזה מפריע למנהל או באיזשהו מקום בכללי הפורום כתוב שאסור לי לערער על האמת של הDSM- אשמח אם מישהו יפנה אותי למקום הזה. כי אני נוהגת לפי החוקים. ולא ראיתי כאן עדיין חוק שאומר שאסור להזדהות בשם פרטי, או במקצוע, או בדעות הרוחניות. ואני לא שמעתי מהידש שום דבר כזה, לאורך כל ההכירות שלי איתו ועם הפורום. כך שבהסכמתו שבשתיקה קיבלתי אור ירוק לכתיבתי. לגבי שמי- דור, אני נשארת בכינוי מטעמי קיצור. תודה דור על התמיכה. שבת שלום תמי.

לתמי- כתבת כדר' הידש לא היה כאן שאת יודעת שהוא לא מוכןלפרסם פרטים אישיים שלך ולכן בוחרת לעשות את זה כשהפורום פתוח והוא בחופשה כדי שלא יוכל לצנזר. ליתר דיוק כתבת אני מנצלת את זה כדי לפרסם ולצאת מהארון. זו אמנם לא עבירה משמעתית חמורה, אבל גרמת לנו לחשוב פעמיים על האמינות שלך.

חברים יקרים אני רוצה להיפרד מהפורום. נראה לי שזה יהיה נכון כרגע- לכם, ולי. לכם- כי הכנות שלי והרצון שלי לספר את עצמי לא בעילום שם מביך אתכם ופוגע ומבלבל. לי- כי האילוץ להסתיר אותי או את מקצועי או את שמי או את דעותי- אינו מתאים לי יותר. אני מודה לכולכם- ראשית, לדר' הידש- שבנדיבות ליווה אותי בנאמנות בימים קשים, תוך תמיכה אישית והרבה הקשבה. לחברים השונים בפורום- מיכאל, דור, ראומה, נורית, אמא רחוקה, מירי2, רווית, ועוד רבים וטובים אחרים שלא הזכרתי, עם חלקכם היה לי קשר טלפוני ועם חלקכם נפגשתי ועם חלקכם עוד אפגש. הפורום כאן מתפקד בצורה מצויינת, גם בלעדי. מי שרוצה את עזרתי האישית מוזמן לכתוב אלי למייל האישי, מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד מוכנה לעזור ולתרום מנסיוני ומהידע שלי לכל מי שמעוניין. אינכם זקוקים יותר לסיפורי האישיים. יש לכם את עצמכם, את הידש ומי שמתגעגע יכול לקרוא את הדברים שכתבתי לכם בשלוש השנים האחרונות, יש שם הרבה, ותוכלו ללמוד ולהעזר במה שרק תרצו. איני רוצה להפריע כאן לאיש. יחד עם זאת איני רוצה להיות כאן יותר בעילום שם, הידש. ובכלל, אני חושבת שהפורום הזה מתפקד מצויין, ואין לכם ממש צורך בי יותר. לא כדמות ווירטואלית, שמבלבלת אתכם ויוצרת תחושה של ניפוץ מיתוסים ואובדן גבולות. לא התכוונתי לפגוע באיש. אני מצטערת אם אמינותי נפגעה בעינכם. ובכלל, מבקשת את סליחתם של כל מי שנפגע ממני. אני מאחלת לכולנו בריאות ויציבות וחיים טובים ומאושרים. שלכם תמי.