בהמשך לדיון על הפורום...
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
פורום יקר, החיים גם ככה קשים, אז למה להקשות יותר? למה להפוך את התמיכה של תמי,ראומה, מיכאל ודור, למלחמה? כל אחד תומך בדרכו,ולפי אמונתו. בואו נכבד את זה ולא נעיר הערות מיותרות. אני חושבת שכשקשה לקרוא משהו, הסיבה נעוצה במקום רגיש אצלנו. אז במקום "לרדת" על הכותב, עדיף לנסות להבין למה היה לנו קשה..... הפורום הזה יודע לתמוך, יודע להגיד את המילים הנכונות שאף אחד אחר בחוץ לא יודע להגיד !! פה אף אחד לא אמר לי שאני מוזרה, אף אחד לא התווכח עם הרגשות שלי. אני לא יכולה להגיד בחוץ את מה שאני מרשה לעצמי לכתוב לפעמים,פה בפורום. מבחינתם אני חריגה,"לא נורמלית". בימים אלה,מצבי לא כל כך טוב.... ואין לי תמיכה מאף אחד, וכנראה שזו הסיבה שאני מעריכה פי כמה וכמה, יותר מתמיד, את תמיכת הפורום הזה, למרות שלאחרונה לא כתבתי. הלוואי ויוחלט פה אחד, לכבד את דעת הזולת גם אם היא לא מקובלת עלינו,בלי הערות פוגעות. ואז, פורום פתוח יקל על הדיונים פה...... נ.ב. תמי, שמחתי לקרוא שכל מה שקרה פה היה חוויה מתקנת בשבילך. יהיה ממש טוב אם את,ראומה,מיכאל ודור תמשיכו לכתוב,לספר ולשתף .
אם הפורום יהיה פתוח או סגור זאת שאלה טכנית ולא מהותית. לדעתי התגובה של תמי היתה חסרת פרופורציות יחסית לאירוע.
לדור ולאחרים אולי התגובה שלי היתה חסרת פרופרוציות יחסית לאירוע כאן בפורום. אבל הפורום הזה הוא רק חלק מחיי ומהמאבקים שאיפיינו את חיי בתקופה האחרונה. מדובר בתקופה בה יצאתי מהדעת ויצאתי מהארון והייתי צריכה להתמודד במקביל עם תוצאות שני האירועים האלה בחיי. תארו לעצמכם, לאבד שפיות וכמעט לאבד מקום עבודה ותעודה מקצועית עליה עבדתי כמעט כל חיי הבוגרים. אני מתפקדת במהותי. שורדת בחיי. משתגעת ומתגייסת לצבא. רוצה למות ויוצאת לקורס קצינות. משתגעת שוב ומסיימת תואר שני. נכנסת לדיכאון אחרי לידה ומסיימת מומחיות קלינית. יוצאת מהדעת ויוצאת מהארון. ותוך כדי זה אני גם עובדת, וגם מגדלת שתי בנות קטנות, ובעל, ובית ועוד... אז יש לי תקופות של עומס שכל מה שאני רוצה זו אהבה. ומילה קטנה יכולה מאד לפגוע. אני בסדר עכשיו. לילה טוב תמי.
