אולי עדיף לסגור את הפורום

כי גם אני בנאדם, וההתבטאויות האחרונות נגדי ונגד ראומה היה פוגעות ולא הוגנות. כשדוקטור הידש לא היה כאן הרגשנו אחריות גדולה יותר לכתוב כאן בפורום כדי לא להשאיר אנשים ללא מענה. ההשתתפות היא לא ממקום של אנשי מקצוע, אבל התשובות שניתנות כאן על ידי ראומה דור מיכאל ועל ידי הן תשובות שניתנות בצורה רצינית ואחראית מתוך איכפתיות ורצון לעזור. תגובות של השמצה וקינאה מורידות את הרוח מהמפרסים, במיוחד שגם אני וגם ראומה וגם דור משתתפים כאן לא בצורה מקצועית אלא כחברים מן המניין, וגם לנו הפצעים שלנו והקשיים שלנו עם המחלה ועם דברים אחרים. האמת היא שנפגעתי. נפגעתי גם ממך, דר' הידש, שסוגר בחזרה את הפורום אבל מוציא החוצה הודעות פוגעות לפיהן "תמי כבר לא כותבת את השירים שלה". אם השירים שלי מפריעים כאן למישהו, אני אצא מהפורום ואשקיע את זמני והידע שלי במקומות אחרים שיודעים להעריך. זו הרגשה די מחורבנת שיודעים לקחת כשאני נותנת ולא לתת כשאני צריכה. אז אולי נלך קצת הביתה לנוח, ואתם תישארו כאן עם השאלות והתשובות על התרופות... תמי.

תמי.... אל תקחי ללב, רוב האנשים כאן מאוד מעריכים ואוהבים אותך. לי בחיים לא היה את האומץ שיש לך... תראי, מצד אחד, יכול להיות שבאמת הפורום הזה לא מתאים ולא נועד לשתף אנשים בחיים האישיים שלנו. מצד שני, את הרי יודעת, שיש בזה הרבה תקווה לאנשים שקוראים ,ואנשים יכולים להרוויח רבות מניסיון אישי חוויתי של אנשים אחרים ולא רק מתשובה מקצועית. אני מנצל את הפורום לצרכים האישיים שלי כמובן, ולא ממש חושב שמישהו יכול להפיק ממה שאני כותב תועלת אלא בעקיפין. כלומר אני מנסה לבחון את ההתמדדות שלי, את הניסיון שלי. ואני כאן גם מתוך זה שמדובר במקום חברותי, מעין תחליף למועדון של אנוש שהפסקתי להגיע אליו. כשהייתי בבית חולים באישפוז השני שלי, היה שם איזה סטודנט לרפואה ש"חקר" אותי במסגרת הסטאג' שלו, בכל מקרה סיפרתי לו על הפורום, והוא הדפיס את כל ההודעות שלי והעביר אותם לצוות הרפואי בהסכמתי, אז באופן אירוני היה לפורום איזה ערך טיפולי גם במציאות. לא יודע למה נזכרתי בזה, אה, זה היה כטיעון מדוע הפורום חשוב גם כבמה לשיתוף אישי חוויתי ולא רק כפורום מקצועי. בברכה מיכאל

תמי'לה יקירתנו, את נסערת ובצדק. השקעת כאן המון וחטפת . קחי נשימה, תעשי אתנחתה ותחשבי טיפונת. המונים פה הקשיבו לך, נעזרו בך, שיתפת, הצעת, חיבקת ותרמת המון. יתכן שבפעמים בודדות ספורות - זה היה קצת קיצוני... זו לא סיבה לוותר עלייך. זו כן סיבה שתקחי צעד אחד קטן לאחור, תתבונני, תפיקי לקחים ואלי אולי... תהיי טיפה יותר מתונה. טי - פה ! המשתתפים באתר הזה לא תמיד חזקים, כולנו עם סערות, פחדים, דאגה, חששות והחשיבה שלך לפעמים קצת קשה לנו. וגם יש לפעמים שמי מאיתנו לוקח כיתובים שלך למקומות לא נכונים. זה לגיטימי בפורום כזה פעיל ודינאמי, זה היגיוני שזה יקרה פעם ב... - אבל אנחנו נלמד להעיר, לתקן, להעמיד גבולות - והכל יהיה בסדר. אוי לנו אם ניכנע לאיזה "קצר" קטן שנוצר כאן, אוי לנו אם נוותר על הפתיחות והתמיכה והשיתוף. זה לא שחור ולבן. כל אחד מאיתנו ייקח אחריות על טעות שעשה, נבדוק את עצמנו ונשפר ונתקן... כו-ל-נו. כולל מיכל שתחשוב שוב על ה"ירידה" המיותרת והקיצונית. וד"ר הידש - עשה טוב שפירסם, אני בטוחה שלא היית רוצה שיחשבו משהו מאחורי גבך בלי שתדעי, וגם...לפעמים ניעור יכול להביא לתוצאות נפלאות אם יודעים לקחת את זה למקום נכון אחרי עיבוד. מיכל לא התבטאה יפה, אבל את, תעשי עם זה את הדבר הנכון ! בטוחה ששמעת על "להפוך לימון ללימונדה" - הא ??? מה את אומרת על זה...? את מקסימה ונהדרת, משקיענית ותומכת - ואוהבים אותך כאן על באמת !!! ועכשיו קדימה, אפ ! אפ ! תביאי חיבוקי.... :-))))))

נורית וכולם עצוב שבפורום בו אני משקיעה ותורמת, לא יהיה לי מקום. מקום לא רק לתת אלא גם להביע קשיים. מה זה קיצוני מדי? אנחנו מדברים על פורום שכותבים בו אנשים שעוברים פסיכוזות, תיוג, תחושות של בדידות וחוסר הקשבה מהחברה. האם יתכן שבפורום כזה לא אוכל לבטא את מחשבותי האישיות בלי שאזכה ליחס כזה? למה אסור לי להיות, לצורך העניין, אנטי פסיכיאטרית קצת? למה אסור לי להאמין שפסיכוזה היא תיקשור? כי זה נראה מוזר מדי? כי זה נראה מוזר יותר מלהאמין שהכל זה רק כימיה? האם אני צריכה "לצנזר" את עצמי? האם אני צריכה להמנע מלהביע את דעותי באופן חופשי? אם לא אוכל כאן להתבטא, אז איפה כן? אני הרי איש מקצוע ובעבודה בוודאי לא אוכל להביע את הרעיונות שלי. לא בעבודה ולא מול מטופלי שבחיים. שם אני צריכה להביע את הדעות הרווחות והמקובלות במדע. אבל כאן אני לא מטפלת. כאן אני כותבת כאדם פרטי. אדם פרטי שמחפש גם תמיכה, לא רק דרך נתינה אלא גם דרך הקשבה וסובלנות. אם כאן לא ניתן להגיע לסובלנות, אז אולי באמת יהפוך הפורום הזה לשיכפול של שאלות ותשובות שאפשר לשאול גם בגוגל או לקרוא בספר. אבל זה פורום של אנשים חושבים, עם קשרים בינאישיים מאחורי הקלעים. וכפורום דינמי מסוג זה, ניתן להביע דעות שונות, ולהתייחס בצורה קצת יותר תומכת גם לדעות פחות מקובלות ולדרכים פחות מקובלות להביע אותן (שירים למשל, וסיפורים). כי באמת, יש אולי הערה אחת כזאת פוגעת, אבל הרבה קולות שותקים שאינם מתייחסים. וזה מעציב לקבל תודה כשאני נותנת תשובות מקצועיות שהן פוליטיקלי קורקט, ולקבל התעלמות במקרה הטוב וציניות במקרה הרע- כשאני אומרת את מה שבאמת יושב לי על הלב. תמי.

בתור אשת מקצוע עכשיו את בפיק של אזור הדאון אז את אומרת לסגור ,לפני יומיים חילקת את השם שלך כולל שם המשפחה והטלפון לכל מאן דאו. תרגעי מאמי,התרומה שלך ידועה ,מוערכת ובלתי ניתנת לערעור. שלך , איתי ("שלא מתרגש מרגשות יותר מידי"-קרן פלס)

נחמד השם שבחרת ונחמדה הודעתך. אני לא בפיק של דאון. אני רק חושבת לי שאם יש אנשים שהחשיפה האישית שלי פוגעת בהם באיזה שהוא אופן, אולי עדיף להם ולנו שהמקום יעבור בדיקה. ממילא מי שכותב בהודעה מקבל את ההודעות של כולם, והצינזור הוא רק לגבי מה יוצא החוצה לקהל הרחב. אז אולי הקהל הרחב פוחד לקבל את שמי ואת הטלפון שלי. אני באמת התכוונתי למה שעשיתי כשסיפרתי לכם מי אני ושאני מוכנה להיות בקשר עם מי שרוצה, גם בטלפון. עשיתי את זה הרבה פעמים, נתתי את הטלפון, ואף פעם לא הצערתי, כי בזכות זה רחשתי לעצמי הרבה חברים מכאן. חברים שתמכו בי יותר מכל איש מקצוע שהיה לי. אין כמו אנשים שעברו את מה שאתה עובר. לכן אני מפרסמת את עצמי, מציעה עזרה, כשעצם העזרה למישהו שנמצא במקום דומה לשלי עוזרת לי יותר מכל התובנות האפשריות בטיפול פסיכולוגי. אני מאמינה במודל של הומאופתיה נפשית כלומר- דומה בדומה מרפא. כמו בגוף גם בנפש, אם יש לי בעיה עם סטיגמות, חשיפה ויציאה מהארון, המקום הכי נכון לטפל בבעיה הזאת היא בפורום של אנשים הנתקלים בבעיה דומה. כמובן שאם אני נפתחת יש תמיד את הסכנה שאחרים יחושו מוצפים, או שיהיו תגובות תוקפניות כלפי הפתיחות שלי. יחד עם זאת, יום אחרי הודעתי על שנפגעתי, אני אומרת לכולם שאני לא פגועה יותר וזו הדרך לרפא אותי- להחשף לביקורת על החשיפה, ולעמוד על שלי, ולראות שגם אחריה- עדיין רוצים אותי בפורום. משמע- העולם לא התמוטט אם תמי יצאה מהארון. והעולם ממשיך לרצות להיות עם תמי, למרות שראה אותה קצת ערומה או משוגעת... זו חוויה מתקנת לעין ערוך, אחרי כל החוויות הארוכות של הדחייה וההסתרה שעברתי במהלך השנים. גם בעבודה אני מקבלת עכשיו תמיכה ואהדה. לקח להם קצת זמן לעכל ולהתארגן, אבל הפסיכולוגית הראשית נותנת לי הדרכה פעם בשבועיים בזכות המחלה, אני מקבלת כפרסונל שיחות עם פסיכיאטר ממרפאת מבוגרים ללא תשלום, והבוסית שלי אמרה לי שהיא מעריכה את הדרך שלי, למרות שאני לפעמים הולכת עם הראש בקיר... אז איתי, באמת אל תתרגש מרגשות יותר מדי... בגדול אני בעד לפתוח, יחד עם הגדרת כללים. והכלל שהייתי מגדירה הוא לא לפגוע. ניתן להגיד לאדם שמשהו מפריע, אבל בעדינות והתחשבות מתוך הכלל של "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". אני מאמינה שכולנו נדע ליישם את הכלל הזה אם רק נרצה. ואז יהיה לנו פורום ממש שלנו. אמיתי ובגובה העיניים. אבל צריך להסכים על זה. שהרוב יסכים, והמיעוט יקבל את החלטת הרוב. כי מספיק אדם אחד שלא מקבל את החוק, וכל הפורום הזה הופך לשדה קרב אחד גדול. ומספיק קרבות יש לנו בחוץ. לפחות שכאן בפורום נרגיש בבית. תמי.

חן חן לך את כל כך צודקת.

למה אתה לא מפרסם את התגובות שהיו להודעה הזאת שלי? במייל שלי ראיתי שהתקבלו תשובות, אבל הן לא התפרסמו בפורום. חוץ מזה שגם לא ראיתי תגובה שלך בנושא. אשמח להתייחסותך. תודה תמי.

ערב טוב, אני קורא את כל הדברים שאתם כותבים וכמובן שגם את הדיון לגבי מתכונת הפורום. לשם הבהרה כלל אחד הוא חשוב ואני משתדל לקיים אותו. הכלל שצריך להתייחס לשאלות ולדברים באופן ענייני ולא להתייחס ואופי של העונים. בכוונה חרגתי מהכלל הזה בשני השירשורים על מתכונת הפורום, אבל בדרך כלל אני משתדל לשמור עליו. פרט לכך יש מעט מאוד צנזורה ורק במקרים שאני בטוח שעלול להגרם נזק או בעיה למי שכותב. כנראה הייתה הודעה שלא הבנתי אותה שפגעה בראומה או תמי?? לא שמתי לב, אבל אם תכוונו אותי להודעה או לתשובות שהועלו או לא הועלו, אני בודאי שאתקן. כעת, בזמן כתיבת מכתבי זה אין הודעות שלא העלתי. אני אשאיר עוד קצת את הנושא פתוח ואחר כך נתקדם לסיכום. הידש

תמי יקרה, עצוב לי לקרוא מה שכתבת. את באמת תמיד תורמת, ברגישות ובהמון רצון לעזור, ואני פשוט רוצה להגיד לך שאת נהדרת! תמיד יודעת איך ומה לומר כדי שאפשר יהיה להסתכל על המצב קצת אחרת, באור קצת יותר ורוד, עכשיו, כשד"ר הידש חזר, מותר לך באמת קצת לנוח ובעיקר לאסוף כוחות למען עצמך. אני בטוחה שיימצאו לך הכוחות לחזור אלינו עם המלים הטובות והמנחמות שלך. אנחנו לא רוצים לוותר עליך בפורום! שיהיה לך רק טוב. מיכלי