לתמי גנדלמן

פסיכולוגים מתנגדים לרפורמה כי לא יהיה היכן לעשות התמחות, לא יהיה היכן לקבל הדרכה בחינם, לא יהיה היכן לרכוש נסיון למטפלים מתחילים וכמובן יהיו הרבה מטפלים מפוטרים וחסרי עבודה. המטופלים לא מתנגדים לרפורמה כי הם מעוניינים לקבל טיפול איכותי ולא טיפול שניתן ע"י מתמחים. קופות החולים השונות יעסיקו רק מטפלים מומחים להבדיל מהמצב כיום שבמרפאות משרד הבריאות יש בעיקר מתמחים ומתלמדים. כאשר הם נהפכים למומחים הם בד"כ עוזבים לקליניקה הפרטית. אז כל הכסף שהמדינה השקיעה בהכשרה שלהם יורד לטמיון. לכן אני לא רואה ברמה המוסרית בעיה לצמצם את ההטבות שניתנות כיום לציבור הפסיכולוגים. טיפולים פסיכולוגים ממושכים מימלא לא הוכחו אף פעם כמסייעים לאנשים עם הפרעות פסיכיאטריות. עדיפים טיפולים קצרים וממוקדים לצורך השגת מטרות ספציפיות.

דור מה שמטריד אותי זה לא הפסיכולוגים אלא החולים והמטופלים. ההכשרה של הפסיכולוגים תהיה חייבת להמשך גם במרפאות של קופות חולים. צריך לתת לפסיכולוגים מתמחים הדרכה, כי אם לא יתנו הדרכה, לא תהיה מומחיות. הבעיה היא לא איפה נעבוד, כי אלה שיפוטרו מהמרפאות ימצאו עבודה בקופות. הבעיה היא שמצמצמים את השירותים שניתנים לחולים. שרק חולים מתוייגים במחלות נפשיות יוכלו לקבל שירות פסיכולוגי, מצומצם הרבה יותר ממה שהם מקבלים עכשיו. אנשים עם משברי חיים לא יוכלו לקבל טיפול, אלא אם יתוייגו, אז איך אפשר לדבר על הקטנת הסטיגמה. ועבודה מערכתית שאנחנו עושים במרפאה כמו קשר עם בית הספר, הרווחה, שיקום- קופות חולים לא נוהגות לעשות. למה לפרק משהו לפני שבונים משהו חדש וטוב יותר? הרפורמה היא לא נגד פסיכולוגים. היא נגד בריאות הנפש הציבורית. וכמי שקבלה את כל העזרה בשירות הפרטי, הייתי רוצה לתרום דווקא לאלה שאינם יכולים לשלם. אין לנו אינטרס אישי. יש לנו רצון לתת שירות מקצועי לציבור, בצורה אחראית ומקפת. והרפורמה הזאת אינה אחראית. זה לזרוק את התינוק יחד עם המים של האמבטיה. תמי.