חברים יקרים- אולי פעם אחת תהיו עיניינים ותענו לי ב

רוית, לא חויתי פסיכוזה מעולם, ואת רוב הידע שלי בנושא, למדתי בפורום זה בעיקר אבל לא רק. ציינת שעברו שנתיים מאז, וזה לא קרה שוב. אף אחד לא יוכל לנבא אם זה יתדרדר או לא, יחזור על עצמו או לא. אז למה בעצם להמשיך ולהתעסק בזה? קצת הזכרת לי את עצמי, כל הזמן מתעסקת ומוטרדת מהשאלה מתי שוב אפול לדיכאון. האם זה יחזור, מתי זה יחזור, איך זה יראה בפעם השניה, איך זה ישפיע עלי ועוד שאלות רבות ודומות. אבל, לצערי, אף אחד לא יכל לתת לי תשובה חד משמעית. במקרה הזה, הזמן יתן תשובות, חבל לך להתעסק בזה, זה מתיש מבלבל ומתסכל במיוחד שאין תשובה חד משמעית (!). נשמע לי, וסליחה אם אני בתפקיד המנתחת, שהחויה שעברת,יצרה לך תחושה עמוקה של סוג ב', ואני חושבת שכדאי לך להתמקד בתחושה הזו כדי להבין אותה ולהשתחרר ממנה.(רצוי כמובן בטיפול פסיכולוגי) גם אם היתה לך פסיכוזה את לא נחשבת סוג ב'. נראה לי שהתחושה הזו מעוררת בך תחושות מדכאות שמפריעות לך "לחזור לעצמך". ואז מאוד קל לנו להסביר לעצמנו שזה בטח דומה לכל מה שקראנו, ולאבחן את עצמנו על פי קריאה. אני חושבת שקשה לתפקד אותו דבר כשמרגישים סוג ב'. ולכן,גם אם היתה פסיכוזה, אני מקווה שזה היה קל יחסית ושזה לא ישפיע עליך בהמשך. יש הרבה אנשים שחוו פסיכוזות ואפילו קשות, ולמרות הקשיים של "אחרי" הם הצליחו לחזור לתפקוד טוב ותקין ולצמוח לכיוונים שאולי הם לא היו מגיעים לשם לפני החוויה. (ראית את נפלאות התבונה?) שיהיה לך בהצלחה. טל

טל תודה על התשובה, היא מאד אמפתית ומהלב. ולך, רווית אהובתי- דונט וורי, בי הפי... תרגישי טוב תמי.