לכל חברי הפורום שלום

אני חדשה כאן, נעים מאוד. יש לי שאלה והייתי רוצה לשמוע את דעתכם מנסיונכם... לפני שנתיים עברתי לטענתי פסיכוזה (מחשבות יחס שקרו במהלך כתיבה באינטרנט), חלק מהרופאים טוענים שלא היה לי, חלק טוענים שכן וחלק לא יודעים לענות לי בדיעבד. אני יוצאת מנקודת הנחה- שכן, מאחר וקראתי מהי פסיכוזה כאן באתר וכמו כן קראתי, שיש סוג של דכאון לאחר פסיכוזה, התפקוד יורד ובעיקר והדגש בעיקר על שלא תמיד האדם חוזר לעצמו כפי שהיה קודם (למה הכוונה במדוייק? מישהו יודע?) אני מרגישה שהתפקוד שלי לא כפי שהיה קודם, מצב הרוח חסר חיות, צבעים, קלילות ושמחה. אני נוטלת כדורים נגד דכאון והם לא ממש עוזרים, כן יש הקלה מסויימת. אני רוצה לציין שבשנתיים אלו לא הרבתי לעשות דברים, רק עכשיו התחלתי קצת לזוז.... העניין הוא שאני מרגישה לא שלמה, כאילו סוג ב', הכוונה שאני מרגישה שנפגעתי, משהו לא שלם כפי שהיה קודם. לא אובחנתי כחולה. האם תיתכן הדרדרות? או שאני סתם מדמיינת...הרופאים אומרים לי להניח לזה- אבל אני שואלת אתכם- איך אפשר להניח לזה, כאשר אני לא מרגישה חיוניות כמו לפני המשבר... ואם נצא מנקודת הנחה שהייתה פסיכוזה...האם אוכל לחזור להיות כפי שהייתי קודם? באופן מלא? מה לעשות עם הציפייה וההרגשה הזו...שאני פגומה עכשיו....ע"פ מה שקראתי הבנתי שהירידה היא קוגניטיבית בעיקר....ךמה הכוונה???האם הכוונה לליקויים אחרי פסיכוזה? עשו לי מבדקים שהראו שאין לי ליקויים פוסט- פסיכוטיים. שעיקר הבעיה שלי היא לעבור מן הכח אל הפועל- אך הקוגניצייה שלי לא נפגעה- אני יודעת לחשוב במפושט, לחשוב תהליכית ומאורגן.

רווית נשמה הם פשוט פגעו בך, בנו. שום דבר לא פגום בך. המערכת פגומה. ואולי הרפורמה תהרוג את המערכת ונוכל לנוח קצת מהעולם המאבחן והמנוכר הזה שנקרא אפצ'ילוגיה. תרגישי טוב תמי.

שלום רווית, מה שאת שואלת קשור לאיבחון. כאשר יש ספק באיבחון מפנים לטסטים פסיכודיאגנוסטיים. לכן ההמלצה שתפני לפסיכולוג/ית קליני/ת שעוסק בפסיכודיאגנוסטיקה אשר יבדוק את השאלה ע"י הטסטים. עם תוצאות הטסטים תחזרי לפסיכיאטר המטפל והוא יתן לך תשובה.

אם איתה פסיכוזה או לא איתה פסיכוזה לפני שנתיים יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי להגיד. הרבה זמן עבר. ופשוט אי אפשר לאבחן בדיאווד. אבל גם אם איתה פסיכוזה זה לא אומר שמדובר במחלה או שישנו נזק קבוע. אלכוהול, סמים, תרופות, ולפעמים גם שילוב בין מספר גורמים כמו עייפות, חרדות תאורה, רעב (או קילקול קיבה) ועוד הרבה הרבה דברים אחרים שנראים ממש לא קשורים יכולים לגרום למשהו שדומה לפסיכוזה. אבל אם הדבר אזה שאת קוראת לו פסיכוזה היה חד פעמי וקצר אז את יכולה להירגע. הוא לא מזיק. בכל אופן אם יש נזק מפסיכוזה אפשר לראות אותו בCT מוח או כל סריקה מוחית אחרת ובצורתו היותר קלה רואים אותו במבחנים קוגניטיביים. מה שנראה לי יותר בעייתי היא לא השאלה האם זו איתה פסיכוזה או לא אלא השאלה למה זה כל כך מטריד אותך, למה את כל כך רוצה לדעת מה התשובה. את אומרת שמאותו רגע את מרגישה שמשהו לא בסדר, שאת לא כמו שהיית בעבר. יכול להיות שאותו דבר שגורם להרגשה שלך כיום הוא גם זה שגרם ל"פסיכוזה", וההתמקדות שלך בשאלה אם זה היה פסיכוזה או לא היא בעצם התחמקות מהתמודדות עם הבעיה האמיתית. ועל כל השאלות הללו רק טיפול יכול לענות. טיפול פסיכולוגי בשיחות ולא רק טיפול תרופתי. זה לא משנה אם זו איתה פסיכוזה או לא, מה שמשנה זה שאת לא מצליחה לתפקד עכשיו וזה משהו שצריך לבדוק למה, ולטפל בו. לגבי הרופאים וזה שחלק אמרו לך שזו איתה פסיכוזה.... כשהייתי קטנה נפצעתי ביד במהלך משחק כדורסל. היד שלי התנפחה כמו אני לא יודעת מה. בבית חולים הרופא בדק את הצילום של היד שלי והיה מאוד מאושר לספר לי שלא שברתי אותה, אבל אני כל כך כיוותי שכן שברתי (היה לי מבחן באותו שבוע) הוא קלט את המבט העצוב שלי ואמר שיכול להיות שיש שם סדק בעצם ואני צריכה להיות עם גבס שבועיים. היום אני יודעת שלא היה שם שום סדק (שברתי את אותה יד כמה שנים אחרכך וזה היה הרבה יותר כואב ונפוח מהפעם ההיא) אבל אותו רופא פשוט קלט שמה שיגרום לי להרגיש טוב ולהיות רגועה זה הגבס ונתן לי את התשובה שרציתי לשמוע. ועוד דבר קטן.... כלל בסיס ברפואה ופסיכולוגיה הוא שלא משנה מה בן אדם לא יכול לאבחן את עצמו כי לרוב הוא יגיע למצב שהוא יאבחן את עצמו כחולה ב15 מחלות סופניות, קשות או נדירות באותו הזמן.

תודה על תשובתך- המאירה עיניים. הדבר מטריד אותי- רק בגלל שקראתי אודות פוסט פסיכוזה מאת ד"ר הידש, שלא כולם מחלימים באופן מלא ולא כולם חוזרים לעצמם כפי שהיו קודם- ואני לא ממש יודעת במה הדבר בא ללידי ביטוי? אני חושבת שהסקתי מסקנה ישירה מדי...אך, אני לא מסוגלת להסביר את עצמי ושאחרים יבינו...ואני בסיפור הזה כבר שנתיים...יש לך הסבר , לאיזה נזקים בדיוק מתכוונים? כדיי שאני אוכל לבדוק שאין לי אותם. ובכלל , האם יש נזק רגשי? אני מצטערת שאני קצת נודניקית. אני לא מרגישה טוב ואני נועצת את זה בפסיכוזה שהתרחשה במשך 5 חודשים. אני כ"כ מבולבלת...אני לא יודעת אם אני מדמיינת או שבאמת אני לא חשה טוב ואולי אני בכלל סכיזופרנית? הטסטים שנעשו לי לא הראו על ליקויים פוסט- פסיכוטיים.

קראתי את מה שכתבת ועדין לא הספקתי לקרוא את רוב התגובות שכתבו לך . אני מאד נרגשת ומזדהה איתך. לפני כמה שנים אחותי עברה התקף פסיכוטי ולמרות שכביכול יצאה ממנו לאחר כמה חודשיים נורא בלט והפריע לי העניין הזה של ירידה חדה - במשהו שאני לא יכולה בדיוק להגדיר מהו - אבל שמאד בלט לי ולא כ"כ בלט לאנשים אחרים גם קרובים לה ובטח שלא לרחוקים. הירידה הזאת - אפשר לקרוא לה מנטלית, קוגניטיבית אני בעצמי לא יודעת מה אבל זה כאלו שבן אדם מרמה מסויימת נהיה פתאם בכל התחומים לבן אדם ברמה יותר נמוכה. וכל הזמן שאלתי אם זה ישתפר? נורא הפריע לי שהיא לא חזרה להיות היא עצמה בדיוק. אולי זאת הייתה בעיה שלי. בכל מקרה עם השנים המצב השתפר למרות שהיא נשארה בטיפול פסיכולוגי תרופתי. (רק נגד דיכאון) היא מאד מודעת לעצמה ומטפלת בכל מצב. האנרגיות שלה נשארו נמוכות והיא חסרת יוזמה לעומת אנשים אחרים בגילה. אבל יחסית המצב די טוב. יש תקווה תתעודדי. עצם זה שאת מרגישה משהו זה כבר טוב. אחותי לא הרגישה. . בזמנו זה מאד הפריע לי וכל הזמן שאלתי אם זה מהתרופות או אם זה מההתקף עצמו

לרווית, קראתי שוב את הודעתך הראשונה והבנתי שיותר מדי התלהבתי ואת כנראה לא מרגישה ירידה קוגניטיבית (וגם בבדיקות לא מצאו שום ירידה) אלא מה שאת מרגישה הוא משהו פגום שבעצמך את לא מצילחה לזהות אותו. עדיין אני חושבת שהמקרה שלך דומה למה שקרה לאחותי. שבאמת הייתה לה ירידה - מינורית - בכל הפרמטרים ובעיקר בחיוניות ובבגרות הנפשית. אני שמחה להגיד שענין הבגרות הנפשית וההבנה חזרו ואף התחדדו. (החיוניות, האופטימיות, וקבלת המכשולים כאתגר - נמוכה מאד. עדיין כל קושי נתפס אצלה כבלתי עביר ולא בפרופורציות הרגילות).