רפורמה במערכת בריאות הנפש

חברים אני פונה אליכם עכשיו בכובע של אשת מקצוע, ובגלל שכבר יצאתי מהארון בעבודה תכירו את שמי האמיתי... בכל מקרה הרפורמה מתקרבת ואנחנו קצת רדומים. בא לכם לחתום על איזו עצומה של מתמודדים מודאגים מהרפורמה? או שאתם בעד? אתם בעניינים בכלל? אני מודאגת. אם נשמיע קול ונצטרף למחאה של הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים, יש סיכוי שמשהו יתעכב. השירות הציבורי בסכנה, ומי שאין לו כסף לטיפול פרטי עשוי להשאר ברחוב. אנשים אלה אפילו אינם באינטרנט. אולי נצא אנחנו להגן על האחים העניים והחולים שלנו? מה דעתכם? אני מוכנה לנסח עצומה ואיכשהו להחתים אנשים. מוכנים לעזור? שלכם, תמימי.

שלום תמי דיברתי על הרפורמה עם הפסיכיאטר שלי לפני כמה ימים, ואמרתי לו שאני מודאג, הוא אמר לי שהוא לא ישן בלילה בגלל זה, ושזה נורא מעסיק אותו, (הוא מנהל המרפאה) ושאני האחרון שצריך להיות מודאג, כי שש או שבע פגישות עם פסיכיאטר בשנה קופת חולים תשמח לממן לי, וגם שאני לא אצטרך להחליף רופא,שזה מה שיותר הטריד אותי, כי אני מרוצה ממנו. הבנתי שהבעיה תהיה בעיקר בתקנים של עובדים סוציאלים ופסיכולוגים, כלומר בכל הדגש על השיקום הרציני והעמוק יותר, ולא השטחי משכך הסימפטומים של התרופות. שוב- אם התקציבים יעברו במלואם לקופ"ח ואנשים ימשיכו לקבל אותו טיפול, אז מה הבעיה? כלומר, הבעיה היא לא בעצם הרפורמה, אלא שתוך כדי רפורמה המדינה מתנערת מדאגה רצינית יותר לאזרחיה. והרי גם סל שיקום בסכנה. כל זה הוא חלק ממהלך גדול יותר ,שמתבטא גם בתוכנית ויסקונסון למשל, וגם בכך שאנשים מתחת לגיל 28 לא יקבלו דמי אבטלה, וגם בכך שלאנשים צעירים שעובדים היום אין כמעט אף פעם תנאים סוציאלים. מהלך שמתרחש בכל העולם כולו. איכשהוא באירופה עוד המהלך קצת מתעכב. המהלך הזה די פשוט, ותמצא בעצם ברצון בכוח. האנשים שמנהלים את העולם רוצים שיהיו להם משרתים נאמנים שינשקו להם את כפות הרגליים ובו בזמן יחשבו שהם חופשיים, ושהם בחרו לנשק להם את הרגליים. טוב, קצת הרחקתי לכת. אני מוכן לעזור, אם כי אני לא מתנגד לרפורמה לכשעצמה. בברכה מיכאל

לדור ומיכאל מה שבעיקר צריך לעשות זה הסברה. אנשים אינם יודעים מספיק על הרפורמה ועל משמעותה. ואנשים הסובלים מבעיות נפשיות או ממחלה נפשית, באמת חלשים מדי כדי להחשף. אני כבר נחשפתי, חלקית, ויכולה לעזור אולי כמתווכת. מה שנראה לי נכון זה לכתוב מכתבים, אישיים בעילום שם, כמתמודדים מודאגים, ולפרסם אותם באתר פסיכולוגיה עברית, בשם בדוי. ניתן להציג את עצמינו כמתמודדים עם מניה דפרסיה שמשתלבים בחברה הרגילה, ודואגים שהרפורמה תיתן לנו רק תרופות ולא עזרה בשיקום ובעבודה פסיכולוגית. זה יותר אמין כשזה בא מהצד של החולים. מיכאל אם תוכל לכתוב כאן משהו, או למייל שלי, אני אעביר את זה, בעילום שם כמובן, לעדי פרי מנהל אתר פסיכולוגיה עברית, והוא יוכל להעביר מכתבים כאלה לראשי המאבק. זה נכון שאנשי השירות הציבורי ילחמו בשבילנו, ואנחנו נעמוד לימינם, מאחורי הקלעים, ואולי אנשים שכבר כן יצאו מהארון יסכימו להצטרף וסוף סוף לא להיות מחנות של משוגעים נגד נורמלים או נורמלים נגד משוגעים אלא לעמוד כמחנה אחד, למען עניים וחולים שאינם יכולים לממן טיפול פרטי וזקוקים לשירות ציבורי לרווחתם ושיקומם. כל מי שיכול לכתוב מכתב אישי כזה, לדעתי זה יכול להיכנס ללב של אנשים ולעזור. תודה להתראות תמי.

לתמי שלום, הרפורמה היא עובדה מוגמרת. היה מאבק של 12 שנים של הרופאים הפסיכיאטרים מול משרד הבריאות להעביר את האחריות לטיפול נפשי לקופות החולים. הפסיכיאטרים השיגו את מבוקשם והרפורמה יוצאת לדרך. אני מבין את החשש שלך ולמעשה אין ממש כאן ויכוח, אין מישהו שמתווכח איתך שיש כאן סיכון שהקופות יכולות לא לתת את השירות. אגב, באופן דומה, גם את טיפות החלב מעבירים לקופות החולים וגם שם נשמעת הטענה שהקופות לא יתנו את השרות. מי שנאבק הם האחיות כי יש להם כוח לשבות או להפעיל סנקציות אחרות. הנשים שילדו לא יכולות לעשות כלום. גם שם המטופלים לא מפגינים. בבריאות הנפש זה עוד יותר מסובך כי הלקוחות של השירות הפסיכולוגי ברובם מתביישים בבעייתם וגם פוחדים להיחשף. אבל הם גם חסרי כוח להשפיע (בדומה ללקוחות של טיפת חלב). דווקא לעובדים במערכת הרפואית יש יותר אפשרות להשפיע דרך ההסתדרות והאיגודים המקצועיים. בעבר ההסתדרות היתה משביתה מדינה שלמה בנושאים שהיו חשובים לה. אם האיגודים המקצועיים ילחמו אולי יצליחו לרכך במקצת את השינויים.

לרכך את הגזירות, לא לבטלן. לעשות רפורמה, אבל שתהיה באמת לטובתינו. ובאמת כזו שתטפל בבעיות הנפשיות ולא תיצור מצב שכדי שמיכאל יקבל עזרה פסיכיאטרית צריך יהיה לקרוא לו בשם מפוצץ. מיכאל אני לא ענייה, וגם לא רואה עצמי כחולה, יש לי כסף לטיפולים פרטיים ויש לי חותמת גומי של פסיכולוגית קלינית שמאפשרת לי לעבוד פרטי ולהרוויח טוב. גם לי אין אינטרס אישי לצאת להפגנות. אבל יש לי אינטרס מוסרי. בזמנו דיברת על זה שהחיים שלך ריקים, חסרי מטרה. אתה עוד זוכר כמה טוב הרגשת בפסיכוזה הרוחנית שלך בה היית נדיב והאמנת שכולנו כאן כדי לעזור. לכל אחד מאיתנו יש בחירה אם לשתוק ולתת בכך גושפנקא מוסרית לאי מתן טיפול פסיכולוגי לאוכלוסיות חלשות ולא מתוייגות, או למחות באיזשהי דרך, ולו גם דרך פורום כזה או אחר באינטרנט. שתהיה לכולנו שבת שלום תמי.