דיכאון וחרדות קשות

שלום רב, ברצוני לשאול האם קיימת סבירות שכל הילדים במשפחה מסויימת סובלים מדיכאון חריף וחרדות בצורה זו או אחרת, ברצוני לציין כי אחד הדודים לקה במאניה דיפרסיה, ושאלה נוספת היא :-האם כדורים נוגדיי דיכאון לסוגייהם מפסיקים את השפעתם אחרי תקופה מסויימת? וכיצד ניתן להבחין האם מדובר בבעיה כימית או נפשית שאפשר לפתור אותה ע"י טיפול פסיכולוגי? והאם דיכאון ממושך יכול להתפתח למחלות נפשיות חמורות יותר כגון....? אני מודה מקרב לב על ההתייחסות.

כימיה ופסיכולוגיה נובעים מאותו מקור. פסיכולוגיה משפיעה על כימיה, וכימיה משפיעה על פסיכולוגיה. דיכאון של הורה משפיע על מצב הרוח של הילדים. מניה דיפרסיה זו לא מחלה אלא מצב. מצב המניה הוא שם אחר למצב של תיקשור או נבואה. הבעיה היא שהחברה המערבית לא מאמינה ברוח אלא רק בחומר, ורואה במצבים בהם יש התגלות ואור מצבים של כימיה ותו לא. אנחנו לא לבד בעולם, וישנם כוחות רוחניים רבים סביבנו. יש אנשים המסוגלים במצבים מסויימים לתקשר עם יישויות לא פיזיות אלה, לשמוע קולות שמדברים איתם או אפילו לראות אותם. זה לא תופעות חולניות. אבל הפסיכיאטריה החליטה שכן. ואנחנו, פתי מאמין לכל דבר, מאמינים... סכיזופרניה היא לדעתי תוצאת לוואי של תרופות וסטיגמות ממושכות. מחלה נפשית היא תוצר של חברה חולה. אם אנחנו נבין שאיננו חולים, נוכל לשחרר את עצמינו ואת הרופאים שלנו מהחושך והתיוג. תרגישו טוב ואל תדאגו. אנחנו אף פעם לא לבד, ויש לנו אחד את השני. תמי.

לגבי השאלה השניה שלך- לפי הפסיכיאטריה הביולוגית מטפלים במחלות נפש כמו שמטפלים במחלות עצבים. שני הסוגים הן מחלות מוחיות ולכן תרופות הן הפיתרון בשני המקרים. כמובן שסטיגמה קיימת רק בפסיכיאטריה ולא בנוירולוגיה. לעומת זאת, לפי הפסיכואנליזה (פסיכולוגיה קלינית) ניתן לטפל גם בבעיות נפשיות קשות ללא תרופות ואפילו להגיע לריפוי. אבל גישה זאת הולכת ודועכת. היום הגישה הביולוגית היא הגישה השלטת. מבחינה מעשית, ניתן להיות בטיפול פסיכיאטרי-ביולוגי ופסיכולוגי במשולב וכך לתקוף את הבעיה משני הכיוונים. נראה שזאת הגישה המועדפת ברוב המקרים של בריאות הנפש. בשביל טיפול פסיכולוגי צריך מוטיבציה גבוהה.