אני רוצה למות!!!
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום, אני בת 31 נשואה ואמא לשניי ילדים בני 6 ושנתיים וחצי. אני כבר מטופלת 7 שנים בתרופות פסיכיאטריות שונות כי כל פעם או שהתרופה לא משפיעה או שהיא עושה לי תופעות לוואי. לאחרונה ביקרתי אצל ד"R אילן רבינוביץ והוא איבחן אותי כבעלת הפרעת אישיות גבולית + חרדות שונות ודיכאון סטטי. הוא נתן לי קוקטייל של תרופות שכוללות: "אפקסור" 75 XR מ"ג ו "טופמקס" ו "רספרידל" ו "קלונקס"....לא משנה כרגע המינון.... הבעייה היא שאני כרגע עוד לא התחלתי את הת "אפקסור" XR מאחר ועדיין לא קיבלתי תשובת ממנהל התמר באם מאשרים לי את התרופה ללא צורך בתשלום. אז, אני בינתיים ממשיכה לקחת את החיקוי הזול של התרופה הזו והוא: "ויפאקס" 150 מ"ג, חצי כדור. אתמול התחלתי לבכות כל הלילה ללא כל סיבה ורציתי להתאבד...... כתבתי ביומני הפרטי איך אני מתכוונת לבצע את ההתאבדות.....ואף לקחתי סכין וניסיתי לחורר לעצמי את כף היד......הייתי חייבת להרגיש כאב!!! לבסוף הלכתי למיטה ולקחתי עוד כדור של "קלונקס" היום קמתי שוב ואני פוחדת שלא אשרוד את היום כי אני כל הזמן חושבת על המוות.... אבל אני בקונפליקט כי מצד אחד הילדים שלי יגדלו בלי אמא ויתגעגעו אלי מאוד וגם בעלי ומצד שני יהיה לכולם יותר שקט אם אני אמות בייחוד לי. הנשמה שלי סוף סוף תנוח....ואני לא אסבול יותר....... אני כותבת לך את השורות האלה ואני בוכה... אני כבר לא יכולה יותר..... עכשיו אני נמצאת לבד בבית כי בעלי והילדים הלכו לבקר את הסבתא שלהם ואני כל הזמן חושבת על ההזדמנות שיש לי......... אנא, עזור לי בבקשה... כל מה שתגיד ייגרום לי להגיע להחלטה זו או אחרת....
יעל, ויאפקס זה לא חיקוי זול זה אותו חומר פעיל רק של חברה גנרית , ההבדל הוא שהוא לא מתפרק לאט בגוף כמו ה XR ויש לקחת כמה פעמים ביום. להלן קישור : http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=283 את בידיים טובות וטוב שהתחלת טיפול . לא כתבת מתי התחלת את הטיפול אבל תני לכדורים לעשות את העבודה לוקח לאפקסור קצת זמן עד שמתחיל להשפיע (כמה שבועות) בינתיים את יכולה להגביר קצת את הקלונקס לפי הצורך , תחזיקי מעמד עוד קצת יהיה יותר טוב בעזרת הכדורים.
יעל יקרה תראי כמה כולנו רוצים שתחזיקי מעמד ותישארי איתנו ועם ילדיך. הרבה מהמשתתפים בפורום זה עברו אפיזודות קשות של דיכאון ורצון למות. גם אני הייתי במצב שלך, עם תינוקת קטנה וילדה בת שלוש. היום התינוקת בת שלוש, הגדולה בכיתה א', הדיכאון הרחק מאחורי והחיים הרבה יותר יפים. יש אהבה בעולם ואחרי החושך בא האור. תישארי איתנו. יהיה יותר טוב בעתיד. חייב להיות טוב אחרי כך כך הרבה רע. תחזיקי מעמד. תמי.
ליעל שלום לא הייתי סומך על פסיכיאטר שנותן לך 4 סוגים שונים של תרופות בפגישה הראשונה. מה הכוונה "הוא איבחן אותי"- את מקבלת את האיבחון או שלא? קיבלת הרבה אבחנות והרבה תרופות והכל בפגישה אחת. לדעתי זה לא מקצועי. אני ממליץ לך לקבל חוות דעת מפסיכיאטר נוסף. תוציאי לך מהראש את כל המחשבות על התאבדות ומוות כי יש לך משפחה ואת לא יכולה לעשות להם את זה.
גם אני ממליצה לך לקבל חוות דעת מפסיכיאטר נוסף. אני הייתי בעבר אצל ד"ר אילן רבינוביץ, ולא התרשמתי ממנו לחיוב. אני יודעת שיש לו שם טוב, והוא גם מאד יקר, אבל אני מאד התאכזבתי. הוא "נתקע" על איזו אבחנה שהחליט עליה בתחילת הפגישה (אובססיביות) עוד לפני שהספקתי לדבר, ולמרות שהמאפיינים שציין לא התאימו למה שקורה אצלי הוא התעקש שאני זאת שטועה בתאור המצב שלי... אני התרשמתי שהוא גאוותן, ולא מספיק רציני. לא מספיק מקשיב. דרך אגב, הוא הגדיל לי מינון של אפקסור ללא צורך, והוסיף לי כדור נוסף. את הכדור הנוסף לא לקחתי, ועכשיו אני יורדת שוב למינון הקודם של האפקסור, כי הגדלת המינון לא שינתה דבר. אני מכירה אדם נוסף שהמליץ לי עליו, שגם הוא קיבל ממנו מרשם ל- 2 תרופות, אחת מהן, שאמורה להיות ללילה, הסתברה כמיותרת - הוא הוריד אותה ואין שינוי במצבו. אם תרצי אוכל להמליץ לך על פסיכיאטרית אחרת, שחוץ ממקצועית היא גם אכפתית ורצינית. לדעתי זה מאד חשוב. אותה אחת גם עובדת עם קופ"ח כללית, כך שאפםשר לקבל החזר על פגישה ראשונה. אל תתייאשי - התרופות יכולות לעזור,ולעולם אין לדעת מה צופן העתיד. גם אם ההווה לא נראה משהו שכדאי לחיות אותו .
אני לא יודעת אם זה יעודד אותך,אבל הרגשתי כאילו אני כתבתי את הדברים שכתבת,מה שאומר שאני מאוד מאוד מזדהה איתך . גם אני כמוך אמא וגם אני מחזיקה את עצמי לא להתאבד בישביל משפחתי. אני מציעה לך למצוא ברגעים הקשים יותר דברים שיעזרו לך להעביר את הכאב הנוראי הזה שבאותו הרגע נראה שאין לו סוף ,כמו לדבר עם חבר\ה ,לכתוב ביומן ,לקחת קלונקס ולישון(אם זה מתאפשר מבחינת הילדים). ניסת פסיכותרפיה? גם אני כמו דור ממליצה לך ללכת לעוד רופא. תרגישי טוב. .
ליעל אין ספק שקיים כעת מרכיב של דיכאון וטוב שהתחלת עם האפקסור ולדעתי כדאי להגיע למינון גבוה של 150 עד 300 מג' די מהר. אם את מרגישה שאת על הסף אז תמיד אפשר וצריך לפנות לחדר המיון של בית החולים הכללי הקרוב. מעבר לתשובה היבשה וה"תרופתית" חשוב שתשמרי על עצמך ותצליחי להתגבר על השעות הקשות ולהתחזק. חשוב להגיע לשיחות-פסיכותרפיה מקום שיהיה שלך ובו תוכלי להרגיש ביטחון ולצבור כוחות. אם ישנו אדם אחד בעולם שיבכה על מותך אז כדאי לך להשאר אתנו ולא לפגוע בך. לעתים עדיף לסבול מאשר לפגוע באנשים אחרים. אני חושב שמעשה אובדני שלך עלול לפגוע מאוד מאוד באנשים הקרובים אליך ביותר. שמרי על עצמך ושמרי עליהם. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש
תודה על מכתבך! קשה לי עם כל הכאב והסבל שעברתי מגיל 6 ואני רק בת 30. והתחלתי טיפולים פסיכיאטרים מגיל 23 ושום דבר עדיין לא עזר. זה לא היה מייאש אותך??? ניסיתי פסיכותרפיה כשנה אבל זה לא עזר. אני גם לוקחת קלונקס לפעמים פעמיים ביום.ותמיד לפני השינה.... לישון כשזה קורא לי לא מתאפשר כי יש לי ילדים קטנים. אבל אני חושבת שהיום אני מרגישה קצת יותר טוב..... אני מאוד מודה לך!
יעל, אני נפגשתי כמה פעמים עם ד"ר רבינוביץ והתרשמתי ממנו מאד לא לטובה. הוא נתן לי שני כדורים בבת אחת ומאד סבלתי מהם והוא אף פעם לא היה זמין לדבר איתי ונאלצתי להמשיך את הטיפול ולחכות לפגישה הבאה איתו.אני ממש הייתי מציעה לך לפנות לפסיכיאטר נוסף לקבל חוות דעת נוספת. תחזיקי מעמד! ספיר
ובחרת בחיים קטע אמיתי ויפה שקראתי וכדאי לכולם לאמץ (תקדישו כמה דקות שווה). הקטע נכתב ע"י חגית אקשטיין וזה הולך ככה: "הגיס שלי פתח את המגירה האחרונה בשידת המגירות של אחותי, והוציא משם חבילה עטופה בנייר אריזה. "זה" , הוא אמר לי בפתחו את העטיפה, "זה סט לבני נשים מאוד מיוחד". הוא הוציא את החזייה והתחתון מאריזתם, והושיט לי אותם ליד, הם היו מקסימים ביופיים, עשויים משי, בעבודת יד, שוליהם מעוטרים מתחרה עדינה. תווית המחיר שעדיין היתה מוצמדת אליהם הראתה מחיר אסטרונומי. "אחותך קנתה את זה בפעם הראשונה שנסענו לניו-יורק, לפני שמונה או תשע שנים, היא לא לבשה את זה אף פעם, היא שמרה את זה להזדמנות חגיגית ומיוחדת. ובכן, אני חושב שההזדמנות החגיגית המיוחדת הזו הגיעה היום". הוא לקח ממני את הסט העדין, והניח אותו על המיטה, היכן שריכזנו את הבגדים אותם אנו לוקחים אתנו לחדר המתים כדי להלביש בהם את אחותי בדרכה האחרונה. ידיו רעדו כשהוא סגר את מגירת השידה, ואמר לי "אף פעם אל תשמרי דברים להזדמנות חגיגית ומיוחדת, כל יום שאת חיה הוא הזדמנות מיוחדת. זכרתי את המילים האלו לאורך כל מסע ההלוויה, וגם בימים שבאו לאחריה, כשעזרתי לגיסי ולאחיותי לעבור את ימי האבל ולטפל בכל הנדרש לאחר החלל שהותירה אחותי במותה הלא צפוי. חשבתי על המילים האלו כשהייתי על המטוס שהוביל אותי חזרה אל ביתי. חשבתי על כל הדברים שאחותי הספיקה לעשות בחייה, מבלי לחשוב שהם היו מיוחדים או חגיגיים, ואני חושבת גם עכשיו על המילים האלו של גיסי. למעשה, הם שינו את חיי כליל: עכשיו אני קוראת יותר, ועסוקה פחות בלנגב אבק. אני יושבת על המרפסת ונהנית מהנוף מבלי להתרגש מהעשבים השוטים שצמחו בגינה. אני מבלה יותר זמן עם משפחתי ועם חבריי ופחות זמן בפעילויות ציבוריות. אני הופכת את החיים שלי, ככל האפשר, לחוויה שיש לנצור אותה, במקום לסבל שצריך לעבור דרכו. אני מנסה לאתר את הרגעים הקסומים ולטפח אותם. אני לא "שומרת" שום דבר, אנחנו משתמשים בכלי האוכל המהודרים ובקריסטלים שלנו בכל "הזדמנות מיוחדת", כמו למשל לחגוג ירידה של איזה חצי קילו במשקל או פתיחה של סתימה בכיור, או הלבלוב של הפרח הראשון באביב. אני לובשת את הבלייזר המפואר שלי כשאני הולכת לשוק, אם מתחשק לי, התאוריה שלי היא שאם אני נראית ומרגישה מצליחנית, קל לי יותר לזרוק מאה שקל על שקית קטנה של מצרכים מהמכולת מבלי להניד עפעף. אני לא שומרת שום בושם יקר להזדמנות מיוחדת מה יש. המוכרים בכלבו והכספרים בבנק הם בעלי אף וחוש ריח בדיוק כמו חבריי המגונדרים הנפגשים במסיבות. "פעם" ו"בהזדמנות" הם מילים שיצאו מאוצר המילים שלי. אם זה משהו ששווה צפייה, שמיעה או עשייה אני רוצה לצפות בזה עכשיו, לשמוע את זה עכשיו, לעשות את זה עכשיו. אני לא יודעת מה אחותי הייתה עושה כאן ועכשיו, לו ידעה שמחר לא תהיה כאן עוד, אותו מחר שכולנו לוקחים כל כך כמובן מאליו. ויש את כל הדברים הקטנים האלה, שאם לא עושים אותם אז אחר כך מתעצבנים למה לא עשינו ועכשיו כבר מאוחר לעשות. דברים כמו מפגש עם חברים שדחיתי או מכתב שהתכוונתי לכתוב ביום מן הימים ולא הגעתי אליו, או להגיד לבעלי לבתי ולקרובים אלי כמה אני אוהבת אותם, סתם כך ובלי סיבה. את כל אלה אני מנסה לא לדחות, לא לשמור לאחר כך, לא להתאפק מלעשות שום דבר שיכול להוסיף צחוק ואושר לחיי ולחיי הקרובים אלי. ובכל בוקר כשאני פוקחת את עיני, אני מזכירה לעצמי שהיום הוא הזדמנות חגיגית ומיוחדת כל רגע, כל שנייה, כל נשימה באפי הם מתנה מיוחדת ונפלאה, אסור לבזבז אותם".
את רצינית??? איזה סוג של כדורים הוא נתן לך בבת אחת אם מותר לי לדעת??? גם אותך הוא איבחן מיד עוד לפני שהספקת לדבר???
