נפלאות התבונה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
לקחנו פסק זמן כי היה לנו קשה וזאת בגלל שהבן שלנו שקיבל חודש ימים זפרקסה + אסיבל (וליום) חזר למחלקה הסגורה אחרי שני ביקורים בבית. לפני הביקור השני לקראת כיפור הרגשנו שמשהוא משובש אבל לא ידענו להגיד מה. וכשהבן שלנו הגיע הביתה התברר לנו שהפסיקו לו את הוליום יומים לפני כן ולצערנו וחרדתינו כל המצב המשופר והטוב היה בזכות הוליום ולא בזכות הזיפרקסה. ונאלצנו לחתוך את הביקור ולהחזיר אותו מבוהל ומפוחד למחלקה הסגורה. והקושי היה נוראי גם לנו אבל בעיקר לו. בתחושה שלי המשלם העיקרי זה הוא. כי להיות חולה זה פשוט לא פשוט..... ולהשלים עם כך שאתה חולה זה עוד יותר קשה. במלקה התיחסו אליו נפלא למרות רמת הכעס שהופגנה לכל. ולמרות שהרופא החליט לתת לו זריקה של חומר אחר בצורה יותר מרוכזת כדי לזרז תהליכים ותגובת הגוף של הבן שלנו היתה נוראית כל הגוף התקשה לו והוא צרח ובכה והמלה נורא לא מתארת מספיק כמה קשה זה היה ולמזלנו הצוות היה סבלן ולא קשרו אותו רק נתנו להיות בחדר לבד. היום הוא בגמילה מהוליום בעזרת אפרגן ובגמילה מכל החומרים האחרים ואנחנו מתפללים לטוב . והעיקר שהוא כבר לא כואב כל כך פיזית ונפשית. אנחנו כמובן נמצאים איתו כל יום אחרי העבודה ובשבתות גם בבוקר וגם בערב ומצפים לימים של חיוך אמיתי. בברכת שנה טובה לכולם והעיקר הרבה בריאות
חגית יקרה אני יודעת שזה נראה כמו סרט בלהות המצב הנוכחי שלכם אבל כמו בסרט זה גם יגמר אומנם לא אחרי שעתיים התרגשתי מזה שאתם מצפים לחיוך אמיתי אני ציפיתי לאור בעיניים וקיבלתי אותו אחרי המון תלאות שמחה שאתם מרוצים מהצוות זה דבר חשוב יהי בסדר
לחגית הצטערתי לשמוע את מה שקרה וממכתבך עולה החום והאהבה לילד. כיום המדיניות היא לשחרר מבית החולים כמה שיותר מהר, בדרך כלל זו מדיניות נכונה וטוב שכך אבל לעתים קורה שמשחררים מוקדם מדי ואז ישנה ירידה במצב. נקווה שגם ההתאוששות הפעם תהיה מהירה. כל טוב דר' גיורא הידש
