תרופות-הכרחי?

יש לי חברה בת 37 שלפני 16 שנה עברה התקף פסיכותי (מאז היא מתויגת כסכיזופרנית)טופלה בכדורים שגרמו לה לתופעות זועתיות ,אחרי שנה וחצי עברה שוב התקף ומאז מטופלת ברספירידל.כבר 14 שנה מרגישה מצווין ,בדרך נולדו לה שני ילדים מקסימים.(3 ו 6 )היא אומרת שהילדים נותנים לה המון כוחות נפשיים. היא רוצה להפסיק לקחת את התרופה ,ולאחרונה הורידה במינון(על דעת עצמה)ולא מרגישה שינוי. השאלה- מה הסיכויים שיחזור התקף אחרי 14 שנה וחיים יציבים.? האם באמת הכרחי לקחת תרופות אלו לכל החיים? בתודה מראש.

ההכרחיות היא שאלה של מי ששואל ואת מי שואלים. פסיכיאטר בחיים לא יגיד ל"סכיזופרן" שכדאי לו להפסיק עם התרופות. וגם לא ל"מאנית דיפרסיבית", כביכול. הנקודה היא שבסופו של היום מי שלוקח את התרופה זה האדם ולא הרופא. הרופא מייעץ, על סמך ידע קליני ונסיון שלו מאותם מקרים בהם הפסקת תרופה הביאה להתדרדרות. מהנסיון שלי, אם החברה מתכננת להפסיק, כדאי שתפנה להומאופט או לתזונאית או לטיפול פיסי אחר (מסאג'ים, דיקור וכד') כדי למתן את הפער הפיזי שיווצר בין לקיחת התרופה לבין הפסקתה. צריך להביא בחשבון שהפסקת תרופות פסיכיטריות אנטי פסיכוטיות יכולה להגביר אנרגייה באופן די פתאומי, ואם אין מקורות איזון וקירקוע, יש מצב לפסיכוזה נוספת. כך קרה לי. לא שזה היה כל כך נורא. הנה, חזרתי לעצמי, ואני עדיין בלי תרופות. אבל כדאי לשריין מקורות תמיכה ולעשות את התהליך בצורה מושכלת ומתוכננת מראש, כדי למנוע כאב מיותר מהחברה ומילדיה. אם היא רוצה להתייעץ איתי באופן אישי, מוזמנת לכתוב לי למייל. בהצלחה, תמי.

לרווית- לא מדובר בתרופות מצילות חיים. להיפך- ידוע ששימוש ממושך בתרופות אנטיפסיכוטיות יכולות לגרום לנזקים בריאותיים כמו טרדיב דיסקינזיה או סכרת. עדיין- לא כתבת את הדבר העיקרי- מה דעתו של הפסיכיאטר המטפל בעניין הפסקת התרופות? העובדה שהיא הורידה מינון על דעת עצמה דווקא מחלישה את הטיעון שלך שהיא בריאה ויציבה. הפסקת טיפול תרופתי אפשרית בחלק מהמקרים אך חשוב ביותר שזה יעשה עם הפסיכיאטר המטפל ולא באופן עצמאי.

לרווית תודה על המכתב כי זו דוגמא מצויינת שגם עם סכיזופרניה אפשר לחיות חיים מלאים וטובים. כמובן שעם הזמן הסיכון לחזרה של התקף נמוך אבל תמיד הוא קיים, כדי להחליט על סיום טיפול צריך לראות את כל התמונה יחד עם הפסיכיאטר ולחשוב האם היתרונות של המשך הטיפול גדולים או קטנים מהחסרונות. בכל מקרה צריך לזכור שההחלטה היא של האדם עצמו ולא של הרופא. אבל חשוב להפגש עם פסיכיאטר ולהבין את הסיכויים והסיכונים אצלה באופן אישי בכל החלטה (להמשיך או להפסיק) כל טוב דר' גיורא הידש