אני מתחילה לשנוא את החיים!

זה לא פיר לחיות ככה .איך שאני יוצאת מהבית עם בני ובעלי כמו היום אפילו 10 דקות לטייל. מרגע שאני יוצאת החוצה אין לי מושג איפה אני נמצאת ,הכל מעורפל. ואני לא מרגישה חרדה. ואם כן היא קטנה ביחס למה שקורהלי. זה היום השלישי שאני לוקחת פאקסט.ועובדה שזה לא ממש עוזר.אני כבר לא בטוחה שיש לי בכלל התקפי חרדה. החרדה שלי נובעת מהמצב הזה.אני יוצאת החוצה לטייל כל כך נהנית מהמזג אויר הזה.לא רוצה בכלל לחזור הבייתה.אבל כל החושים כל כך פעילים הרעש, בית הספר לידי.כולם מעורפלים כמו מתוך חלום. אני כל כך שונאת את זה.הייתכן שזה לכל החיים?בעלי היה גאה בי שיצאתי ,ואני חזרתי הבייתה ועוד פעם התחלתי לבכות.למה הרגשת הניתוק הזאת מהסביבה.וזה תמידי .זה לא קורה לי פתאם.זה כל הזמן.הרגשה כאילו אני בתוך עולם ענק כזה, ואני בתוך המים חווה את העולם.פשוט נמאס לי מזה.אני רוצה לחיות כמו כולם, וזה לא עובר.כמו איזה עונש מאלוהים.

שרונה היקרה אני קוראת את מה שרשמת עם דמעות בעניים כי אני כל כך מבינה אותך ואני רוצה לחבק אותך ולהגיד לך שיהיה בסדר ושזה יעבור כי באמת זה יעבור. אל תשכחי שרק התחלת לקחת את הכדור ולוקח לו לפחות שבועיים עד שהוא מתחיל להשפיע. אל תתיאשי. בעלך צדק- היציאה החוצה כשלעצמה היא הישג וההנאה תבוא בהמשך. אני הייתי בדיוק במצבך - זו הרגשה לא נעימה של ניתוק מהסביבה אבל יחד עם הרצון שלך, התמיכה מהסביבה והתמיכה התרופתית אני בטוחה שתתגברי. אני פה תמיד ואם תרצי לדבר דרך האימלים אני אשמח. אל תתיאשי- יהיה טוב- אני מבטיחה!!!!!!! שלך, אריאל

אבל למה יש הרגשת ניתוק תמידית מהסביבה? ממש חמש דקות אחרי שאני יוצאת. ואני לא מרגישה חרדה. אני מרגישה פחד מהתחושה של הניתוק כמו להסתכל על הכל מתוך מראה או מים. גם אתם חוויתם דברים כאלה .מוזרים? זה כל כך מוזר שזה ממש מפחיד ובעיקר מעצבן תחושה של ריחוף קשה מאוד.איך אפשר ללכת ברחוב ולהרגיש מרחפת כל כך.ושהכל מעורפל כל כך.את זה אמור הפאקסט לפתור????????

היי שרונה מה שתארת הם דברים שחויתי בעצמי לפני כמה וכמה שנים, והיום לאחר טיפול ממושך, הכל מאחורי, ואין לזה זכר. אז קודם כל תדעי שאת לא לבד בתחושות- אלה דברים שיכולים לקרות וממה שהבנתי את כבר מטפלת בהם, וזה הכי חשוב. תני לפאקסט עוד זמן, בדר"כ ההשפעה של תרופות מסוג זה היא לאחר מס' שבועות, כאשר התרופה מצטברת ונטמעת בגוף-אז ההשפעה היא מלאה. אני יודע שבינתיים את סובלת , אבל צריך קצת סבלנות עם הדברים האלה. תשוחחי עם הרופא שלך על הכל. ספרי לו על התופעות שתארת. על התגובה או אי התגובה שלך לתרופה. שתפי את הקרובים לך- זה חשוב. תתיחסי לתקופה הזאת כדבר חולף. זה לא לתמיד. אפשר לפתור את זה בקלות, רק שוב, תני עוד כמה ימים ואף יותר, לתרופה לעשות את שלה. אם תרצי לדבר שוב, אשמח להקשיב. תרגישי טוב! מאור

לשרונה שלום אני גם חוויתי ומידי פעם חוה תחושות מפחידות של ניתוק, גם הרגשה לא נעימה שהכל כ"כ גדול, אינסופי ומהיר מדי בעולם ואין לי שום משמעות. תחושה שהכל גדול עליי ומשתק. לי אין דברים טובים לומר על התרופות. אני מעולם לא האמנתי בדרך זאת. אני מנסה להסביר את מצבי ובהתאם לכך למצוא פתרון לכך, בעובדה שאני לא מסופקת מחיי, ואני מרגישה די בודדה. תנסי לבדוק ממה את לא מרוצה בחייך, ולנסות לשנות את המצב. יכול ליהיות שאת כולך מתמסרת ומשתעבדת לחיי הזוגיות והאימהות ומזניחה קצת את עצמך מבחינת תחביבים וחברים? תנסי לכתוב כאן, ואני אנסה לעזור

הוי חברים יקרים. כל מה שכתבתם נכון במידה מסויימת.כל אחד קלע במשהו לגבי המצב .הבעיה במצב הזה הוא חוסר ההבנה שלי .נכון לוקח זמן לפאקסט להשפיע ,אבל מי יודע אם זה יעזור.וחרדה יקרה, יש משהו במה שאת אומרת לגבי הזנחת חיי החברה.אבל כרגע אני רוצה לחזור לתפקוד לשקם את עצמי. לא לפחד כל פעם כשאני יוצאת החוצה.אני מקווה .לפעמים אני מרגישה כאילו שקיבלתי מכה בראש כמו בסרטים המצויירים והתעוררתי למין עיוות כזה.וכאילו אני מחכה להתנגש באיזה עץ לחזור למה שהייתי.

שרונה אני לוקלת פאקסט כבר 3 חודשים וזה עזר.זו לא תרופת פלא ושלושה ימים זה איננו מדד. גם אני הייתי במצב של ערפול חושים שדומה ל"לחיות בסרט" אבל עכשיו יותר טוב. אני יודעת שקשה לך להאמין שישתפר אבל תתעודדי ותני לתרופה לעבוד.