זעקה של תסכול !!

ד"ר הידש יקר, אני נמצאת בתהליכים המון שנים וכבר יודעת הכל בתאוריה. והנפילות עדיין באות ואיתם התקפי החרדה, הפחדים והתסכולים. תראה, אני 10 שנים בתוך זה, עם המטפלים הטובים בארץ ולמה זה לא עובר?? הפחדים והפוביות לא עוברות. ההורים שלי טסים לחג לחו"ל ומתים שאבוא איתם. אחותי גרה שם ולא ראיתי אותה שנה. אבל הפחדים מלטוס, מטריטוריה לא מוכרת רודפים אותי ואני מוותרת על הנסיעה. וכל כך כואב לי ואני כל כך מתוסכלת. למה אני כזו דפוקה? למה אני לא מצליחה לצאת מזה? למה?? למה כל כך הרבה שנים? אולי יש משהו שאני לא עושה נכון!? כואב לי ד"ר הידש ונמאס לי. נמאס לי להיות לוחמת...התעייפתי מהללחם ואני חסרת אונים.

היי לוחמת יקרה, היינו בקשר לפני שנתיים- שלוש (אולי ארבע, איבדתי את הספירה....) אני בטוחה שאת זוכרת. אני זוכרת אותך בהרבה חום וחיבה. מצטערת שעדיין כל כך קשה לך. אם תרצי לדבר, כתבי לי למייל. במקרה שלא שמרת אותו- כתבי פה ואשלח למייל שלך. מחבקת, גל.

גל יקרה, אני כנראה לא זוכרת ואין לי את המייל. אשמח אם תצרי איתי קשר. אני במצב הרבה יותר טוב מפעם אבל יש עוד דרך לעבור. שבוע טוב, הלוחמת

לוחמת יקרה ואמיצה אני תמיד אומרת שלוחמי החרדות הם האנשים הכי אמיצים שאני מכירה. כי זו חוויה כל כך קשה ומתישה החרדות האלה. איך אפשר לחזק אותך? אני שולחת לך חיבוק. יבואו ימים קלים יותר. אם תרצי תכתבי לי גם למייל ונדבר. תרגישי טוב, תמי.

תמי יקרה, החיבוק שלך התקבל בברכה. אני חושבת שאני קשה מדי עם עצמי ומצפה מעצמי ליותר מידי. אני חיה עם החרדות כבר 10 שנים וזה מתסכל. יש ימים טובים יותר וטובים פחות. למה אין לזה פתרון נצחי? תמיד יהיה צורך להלחם? אני לא מכירה אנשים שחיים עם חרדות כל כךך הרבה שנים וזה מפחיד אותי. אני אצל המטפלים הטובים ביותר אך לפעמים אני תוהה אם אני אכן בדרך הנכונה..