בן זוג חולה במאניה דיפרסיה

שלום, אני יוצאת עכשיו עם בחור שחולה במאניה דיפרסיה. הוא פרס לפניי את הבעיה רק לאחרונה. הוא מיוצב באמצעות תרופות , אך בעבר סבל הרבה מהתקפים. מכוון שאני בת 32 וחושבת להקים משפחה (ילדים) אני חוששת להכנס לקשר שכזה. מה זה בעצם אומר? שאני לוקחת סיכון שילדיי ירשו את המחלה? מה זה עוד אומר? האם להפרד ממני? תודה, אור.

כדאי שתקראי חומר כתוב על המחלה כדי שיהיה לך מידע מקצועי אמין ואובייקטיבי (נסי לחפש בגוגל בעברית וגם באנגלית. המחלה יכולה לפרוץ בדרגות חומרה שונות. בזמן התקף החולה נעשה היפראקטיבי מדבר הרבה ולא וקופץ מנושא לנושא. יש לו תחושת כוח ויכולת מאוד חזקים. מסוגל לבזבז סכומי כסף גדולים על דברים שאין לו צורך בהם. מלא רעיונות ונשמע מאוד יצירתי אך חסר יכולת מימוש וביצוע. עם טיפול תרופתי נכון, ניתן לאזן את מצב החולה והוא יכול לתפקד כרגיל אך בזמן התקף יש פגיעה בתפקוד היומיומי. אם הבן זוג שלך היה פתוח וגלוי איתך בנושא המחלה אולי כדאי ששניכם יחד תפנו לרופא המטפל בו כדי שיסביר לכם את השלכות המחלה על חיי זוגיות. את צריכה לזכור שאחרי כל ההסברים ההחלטה הסופית היא שלך בלבד.

לאור כל שבוע אנחנו עונים כאן על שאלה דומה . דר הידש ישיב לך מבחינה מקצועית ,,אבל אנחנו שכותבים כאן או חולים במחלות או משפחות לחולים ,. וזה קצת מתחיל לפגוע בנו , וסליחה!! יש כל כך הרבה סיכונים ובעיות בנישואים , האם יש אחריות על האהבה, האם אין מקרים של בגידות , מעילות כספיות, ועוד כאלה וכאלו. אנחנו אנשים כמעט רגילם עם כל הבעיות הרגילות ואולי קצת יותר . אם נתחיל לפשפש בכל אחד עדיף להיות רווק!!!. הוא שיתף אותך . את אוהבת אותו ? זה מה שחשוב. הייתי רוצה שמי שיאהב את הבת שלי פשוט יאהב אותה

אני לא מבינה למה נפגעת מהשאלות של אור. אני חושבת שזכותה לדעת את הכל ולשאול אותן השאלות כמה שהיא צריכה.אהבה זה מאוד יפה אבל להיות עם מישהו חולה זה מאוד קשה ובמהלך הזמן יכולים לקרות שינויים אישיותיים מאוד רציניים בבן אדם החולה.

לדעתי את צריכה לדבר עם הבחור על חששותיך ולבקש לדבר עם הפסיכיאטר שלו . הוא הבן אדם הנכון ואולי היחיד שיכול לענות על שאלותיך. לאחר השיחה עם הפסיכיאטר יהיו לך יותר נתונים, אז תוכלי לשכול על המשך הקשר. רק את יכולה להחליט. דבר נוסף שעלי להגיד לא קל להיות עם מישהו חולה, גם אם היום, הוא מאוזן.

אני הולכת לכתוב משהו עכשיו שאולי לא כולכם תהיו מסוגלים לקבל. אני כותבת את זה על סמך נסיון חיי והיכרות עם אנשים שאובחנו כחולים במניה דיפרסיה לאורך השנים. וכן על סמך היכרות שלי עם אנשים שעוסקים בתיקשור. מה שמוגדר כפסיכוזה, יכול להיות מוגדר בתרבויות אחרות וגם אצלינו בקרב מתקשרים ואנשים רוחניים כסוג של תיקשור. מה שמוגדר כדיכאון יכול להיות מוגדר כייסורי נשמה שנמצאת בסוג של ניתוק מהאור האלוהי. אני קוראת עכשיו מכתביו של הרב קוק, על תשובה. הוא מתאר שם מצב נפשי של תשובה, שכל כך מזכיר לי חוויות של דיכאון שאני חוויתי. אני תיכף אצטט את זה. הפסיכוזות שלי הביאו לי הרבה אמת, עוד לפני שאמרו לי שיש לי מחלה. הבעייה היא האיזון, ההגנות. לפעמים אנשים עם מצבים פסיכוטיים או מאניים פשוט לא מצליחים לאזן את האנרגיות הגבוהות שהם חווים ומגיעים לתשישות ותחושות ריקנות קשות. ואז הנפילה לדיכאון, לאין, היא מתבקשת. אני חושבת שדיברנו כאן כבר על הנביאים, שהרבה מהם עברו תקופות של דיכאון, מהם יצאו לאמת ולחיבור לעצמם ולאלוהות. מהמדבר הנפשי צומחת ההבנה שאלוהים נמצא בכולנו, רוצה להתגלות והאלוהות משמעה אהבה ושלום וחיבור של כולנו למהותינו הפנימית. שמתם לב שהרבה מהפסיכוזות שלנו קשורות לרעיונות של גאולה ומשיחיות? אתם חושבים שזה מקרי? אני אדם מאד מאמין וחושבת שיש בפסיכוזות שלנו איזו אמירה של נבואה ותיקשור. אני חושבת שמה שמוגדר כמחלה הוא מצב של חוסר איזון. וניתן להתאזן. ומה שמאזן ונותן הגנה זו התורה. נשמע דוסי? פסיכוטי? אולי. אבל זו האמת שהתגלתה לי במשבר האחרון. ומצאתי שאני מאזנת את עצמי יופי דרך תפילות ומצוות של חסד והגנות נוספות שהיהדות נותנת לנו. הכימיה שיש לנו היא מתנה, תוספת המאפשרת לנו להגיע למקומות גבוהים לא בשבילנו אלא בשירות האנושות. המטרה של כולם היא לעזור להביא לכאן שלום ולהפסיק עם הסבל על ידי חיבור מחודש לאלוהים שבתוכינו ובעולמינו. ואסיים בדבריו של הרב קוק, על התשובה: "וישנה עוד תשובה, סתמית כללית. אין חטא או חטאים של שכר ועונש עולים על ליבו, אבל בכלל הוא מרגיש בקירבו שהוא מדוכא מאד, שהוא מלא עוון, שאין אור ה' מאיר עליו, אין רוח נדיבה בקרבו, ליבו אטום. מידותיו ותכונות נפשו אינן הולכות בדרך הישרה והרצוייה, הראוייה למלאות חיים הגונים לנפש טהורה. השכלתו היא גסה, רגשותיו מעורבבים בקדרות וצימאון שמעורר לו גיעול רוחני, מתבייש הוא בעצמו, יודע כי אין אלוה בקירבו, וזאת היא לו הצרה היותר גדולה, החטא היותר איום. מתמרמר על עצמו, אינו מוצא מוצא מנוס מפח מוקשים שלו, שאין לו תוכן מיוחד, רק הוא כולו נתון בסד. מתוך מרירות נפשית זו באה התשובה כרטייה של רופא אומן. הרגשת התשובה ועומק ידיעתה, סמיכותה הגדולה בעומק הנפש, בסתר הטבע, ובכל חדרי התורה, האמונה והמסורת, בכל כוחה היא באה וזורמת בתוך נפשו. ביטחון עז ברפואה, בתחייה הכוללת, שהתשובה מגישה לכל הדבקים בה, מעביר עליו רוח חן ותחנונים, "כאיש אשר אימו תנחמינו כן אני אנחמכם". מרגיש הוא, ובכל יום ויום שעובר עליו, בהסכמת תשובה עילאה וכללית זו. הרגשתו נעשית יותר בטוחה, יותר מחוורת, יותר מוארה באור השכל, ויותר מתבארת על פי ייסורי תורה..." מתוך: תשובה וגאולה- מאת בניימין גרוס - "אורות התשובה" לרב יצחק הכהן קוק ולגבי שאלתך אור- אם משנים את המינוח ומסכימים לקבל שהחבר שלך צריך פשוט להתאזן וללמוד איך להשתמש באנרגיה שהוא חווה לטובת האחרים, הרי אין כאן מחלה אלא חברות עם שליח. ואם זה מתאים לך, ואת אוהבת אותו, לכי על זה. תמי.