טיפול בחולה ללא ידיעתו
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום אב, אבי ככל הנראה קיבל את מחלת הדיכאון בירושה מאימו. כל שהנים הוא "התגבר" עליה בעזרת שתייה ועישון.בנוסף סבל מאי שקט שלא נתן לו לישון וכן נהג ונוהג להתקלח מספר פעמים ביום. בשנה האחרונה חלה הידרדרות כשאר הוא נתקף במצביי רוח משתנים,נהיה חסר סבלנות, מסוגר בעצמו ועצבני. אימי התעקשה שיילך לרופא המשפחה (כי הוא נסרב בתוקף להודות שבעייתו מצריכה ביקור אצל פיסיכיאטר) והוא נתן לו cipralex . אבי סרב לקחת את הכדור. אימי שכבר לא יכלה לסבול את התנהגותו החילטה לתת לו את הכדור ללא ידיעתו (חצי כדור בבוקר בתוך דנונה וחצי בערב בתוך דנונה) - אחריי 3 ימים חל שיפור בתנהגות . מה תוכל לייעץ לנו להמשיך לעשות ?
אם חל שיפור אולי עכשיו אפשר לדבר איתו ולהסביר לו על הצורך לפנות לפסיכיאטר. אמך לא יכולה להמשיך לתת לו תרופות ללא ידיעתו הרבה זמן. בסוף הוא ידע ויכול לבצע בעיה גדולה מאוד. זה לא אוגן כלפי אמך התפקיד שהיא לקחה לעצמה.
לדגנית הרבה פעמים בחיים יש פער מאוד גדול בין מה שצריך ונכון לעשות ובין מה שאפשר לעשות. כך שאני בכלל לא שיפוטי ורק מי שהיה במקום הזה באמת מבין מה עובר עליכם. ואומר רק שכל מה שעוזר יבורך. כל טוב דר' גיורא הידש
קבלת טיפול רפואי חייבת בהסכמה מדעת של מקבל הטיפול. מה שאמך עושה זה שימוש לרעה בתרופות וגם עבירה על החוק. פסיכיאטר (או רופא אחר) עם מצפון צריך לשמור על החוק ועל הגבולות המקובלים, במיוחד כשאין כאן סכנה פיזית מיידית.
הבן אדם לא מודע לבעיותיו, מה שקורה לפעמים לאנשים במצב כזה. שימוש בתרופה הזו ללא ידיעתו, משפר את חייו, אפילו שאין סכנה ממשית לחייו אבל עם הזמן מצבו יחמיר וזה יכול להוביל לפגיעה עצמית או גרוע מזה חוסר ידיעה והתנתקות מן המציאות. מה רע בזה? נכון שזה לא מוסרי כביכול אבל.. אני חוויתי וחווה מקרה של חוסר טיפול ותאמין לי שזה מחמיר מאוד עם הזמן לכן לדעתי זה הפיתרון. אם לא יקח את התרופה הוא יסבול וגם הסביבה הקרובה אליו אל תשפוט אחרים אם אתה לא במקומם
קל לדבר על מוסריות חוק וכול.. ובנוסף לשפוט, כשלא נמצאים במצב.
