דאגה לאחי

שלום, אני פונה אליך מתוך דאגה לאחי הצעיר (בן 25) אשר מזה תקופה ארוכה נמצא במשבר נפשי עמוק.כתוצאה מכך בוחר אחי להתרחק מהמשפחה, מרבה להתבודד מתנהג בצורה מנוכרת ומוזרה ומרבה להעדר מהבית ולהתבודד. מובן לי כי אחי נמצא במשבר נפשי והוא זקוק לעזרה מקצועית, אך, לדאבוני הוא מתנגד בכל תוקף לכל סיוע שאנו מציעים ובמקום זאת הוא מעדיף להתנכר, לנתק מגע ו"לברוח" מהמציאות שוב ושוב באופן שמביא אותו להעדרות מהבית באופן מכוון למשך תקופה של ימים ושבועות רצופים. לפני יותר משנה, התקנתי שלא בידיעתו איתוראן ברכבו על מנת להשגיח בזמן אמת עד כמה שאפשר על התנועה שלו. למרות שאין רמזים אובדניים אני מבין כי המצב של אחי חמור ומדרדר מיום ליום. הבעיה היא שאנו חסרי אונים ומאחר והוא מתנגד לכל סיוע כאמור. החלטנו להיות יותר אסרטיביים ולמצא את הזמן הנכון ולקחת אותו בכח על מנת שיראה רופא. ברור לי שזה לא הולך להיות קל ועומדת בפננו תקופה לא פשוטה של עליות ומורדות. הורי, אינם מסוגלים להתמודד עם המצב ולפי כך קשה להם ליזום ולהוביל את התהליך. הווה אומר שמעבר למעגל הקשור באחי ישנו מעגל אחר של הורי שדורש הקשבה סובלנות והכי חשוב נטרול מעמדה של מובילים מעצם הגדרתם כהורים בניסיון לשדר שהכל בשליטה. אשמח לקבל עצות מעשיות לגבי הצעד הראשון לקראת נקיטת יוזמה והנעת תהליך לגבי אחי.אנחנו מנסים למצוא כל דרך אפשרית על מנת להעניק לאחי את הסיוע לו הוא דרוש ולהכס לשלב של תחילת טיפול. ברור לי שזה צריך להיות מלווה בהפעלת כח ממשי כדי להביא אותו מול רופא. אם ישנם הצעות אופרטביות אשר יסייעו לנו בהנעת התהליך שדרוש כל כך ? בועז

הי בועז... אני מבין את הדאגה שלך לאחיך, אבל אתה צריך להבין שמצבים כאלה אי אפשר לכפות על בן אדם טיפול. טיפול בכפייה ניתן כשבן אדם במצב פסיכוטי, שיפוט המציאות שלו לקוי והוא מסוכן לעצמו או לסביבה. לא נראה לי לפי מה שתארת, שאחיך עונה להגדרות האלה, ואם הוא לא מסכים לראות רופא אין לכם כל דרך להכריח אותו, רק לשכנע אותו. אבל יש כאן שאלה יותר עמוקה, האם אתם חודרים לחיים שלו יתר על המידה? הוא אדם בוגר, זכותו לנסוע לאן שהוא רוצה , זכותו להתנהג בצורה מנוכרת ומוזרה. לכל אחד יש את הדרך שלו, ומי נתן לכם את הזכות לקבוע שדרך מסויימת היא לא בריאה? לי נראה שהאסטרטגיה היותר סבירה בשבילכם היא לנסות לתקשר איתו ולא לכפות עליו. הצעד של כפייה הוא קשה וחריף מאוד, ואולי הכרחי במצבים מסויימים, שגם לגביהם אני לא בטוח, אבל זה ממש לא נשמע שזה המצב... ואגב, הוא מתפרנס בכוחות עצמו? מה העיסוקים שלו? יש לו חברים? השאלה שלך איך להביא בן אדם לטיפול שלא מעוניין בכך חוזרת כאן הרבה מאוד. לא חושב שיש תשובה לשאלה הזו. בברכה מיכאל

לפעמים יש רמזים לאובדניות או פגיעה עצמית לא ברורים. אתה אמרתה "שהוא נעלם " ואין לכם מושג מה הוא עושה או נמצא. אולי שם, במקום שבו הוא הולך מסכן את עצמו וזו קריאה סמויה שלו לעזרה. לדעתי אתם צריכים להתייעץ עם הפסיכיאטר המחוזי במקום מגוריכם (אפשר טלפוני)והוא אשכול מה לעשות. חשוב לא לחכות שמשהו הס וחלילה יקרה. תחשבו כי הוא יכול לסכן לא רק את עצמו אך גם הסובבים אותו. אני יודעת שצריך אומץ רב כדי להכיר שבן משפחה חולה אבל תאמינו שזה הטוב בשבילו וגם בשבילכם בכדי לא להיות בפחד ודאגות 24 שעות. בהצלחה

לבועז אכן חשוב שאתה דואג לאחיך ויתכן שהוא זקוק לעזרה. מה שחסר לי במכתבך הוא התיאור של אחיך, מדוע אתם דואגים ומדוע הוא מתנגד לטפול ועוד פרטים רבים אשר יסבירו את המצב. כמובן שבגיל הזה ובימינו צריכים לבדוק היטב את נושא הסמים. כל טוב דר' גיורא הידש