רספרדל רסיטל +מריחואנה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום ד"ר הירש אנו מודאגים בקשר לבן, בן 22 שכבר כשנה מטופל ברספרדל 2מ"ג, ורסיטל - 20 בנוסף הוא משתמש בסמים "קלים" - הוא מכחיש זאת, אבל אנו רואים זאת בעיניו, גם מצאנו אצלו חומר, ובמיוחד שהוא נעלם למס' שעות כדי להסתיר את הדבר. מה יכול לעזור לנו לעזור לו? הוא מאוד סגור ומאוד בודד. (מטופל פסיכולוגית) התרופות מקלות עליו. השאלה איך מטפלים בנושא הסמים? תודה, ההורים המודאגים
לציפורה לצערי יש מקום לדאגה, אדם הסובל מבעיה נפשית אסור שישתמש בסמים וגם לא בחשיש. דווקא טוב שהוא נוטל רספרידל אשר מגן עליו מההשפעות המזיקות של החשיש. בכל אופן חייבים להפסיק את החשיש, או שאתם תעזרו לו ובנוסף צריך לעדכן את הפסיכולוגית. שבוע טוב דר' גיורא הידש
ציפורה יקרה, אין לי פתרון קסמים בשבילך אבל גם בני בן 25 מטופל בריספרדאל ומשתמש בהחבא בסמים קלים. בדיוק כמו שאת מספרת. זו בעייה. אני יודעת שהוא נלחם ומשתדל מאוד לא להשתמש ובכל פעם המרחק קצת מתארך בין שימוש לשימוש. בסבלנות ובהבנה אני מדברת איתו פעם בהרבה זמן על הנזק ועל העיכוב בתפקוד וחבל וכו'... מדברת בקצרה. בלי לחץ. לא נואמת, לא מרחיבה, רק טיזר קצר וממשיכה בנושא אחר. מעין טפטוף קל של הארה. כשבתוך זה אני מקווה שיגיע ליכולת להיגמל כמה שאפשר. פסיכיאטר אחד אמר לי פעם שאת מה שהמריחואנה "מעניקה" להם - אף תרופה לא יכולה לתת... ומצד שני אני יודעת שזה מזיק. ברור שבכל פעם שאני מזהה שהשתמש אני נמלאת צער ופחדים וחששות ל"מה יהיה"? אבל הרי כל העמידה שלנו והגיבוי והעזרה והתמיכה שלנו כהורים - מלווים דאגה וכאב. אני שולחת לך הרבה חוזק וחיבוק גדול להחזיק מעמד, להוריד מתח ולחץ ולעמוד בכל אלה עם הרבה תקווה ואמון שלאט לאט בתמיכה שלכם כהורים הצורך בשימוש ילך ויקטן . שבוע טוב, נורית.
שלום אימהות מודאגות לצערי, אין לי חדשות טובות. יש לי ידיד טוב, שעבר שני אישפוזים אחרי אירועים קשים, שבשניהם היה שימוש בסמים ברקע, וגם אחרי האישפוז הראשון, יחד עם אותן תרופות, הוא המשיך להשתמש במריחואנה. ואני... כמעט אותו דבר, גם אני בתקופה שהייתי משתמשת ברספירדל הייתי מעשנת מדי פעם ואם היה יותר, הייתי מעשנת יותר - למרות כל ההזהרות. אני לא בטוחה שזה משנה, אבל זה מה שאני בתור מישהי מהצד השני של המתרס יכולה לתרום לכם, שזה למה אנחנו עושים את זה, למרות כל הסיכונים הידועים. זה פשוט משחרר. התרופות הפסיכיאטריות לא משחררות. הן מקבעות. הן נותנות קירקוע, ותופעות לוואי, והשמנת יתר, ותחושה של זומבי, אבל הן לא נותנות למחשבות לעוף, הן לא נותנות חיוך, ולא נותנות תחושת שיחרור. המריחואנה כן. גם קצת גראס לרגע נשכחות הצרות הפסיכיאטריות, ואפשר להרגיש ריחוף, ולפעמים גם להנות מלהיות עם אנשים, בלי כל מיני לחצים ופחדים. מה שאני מנסה לומר, זה שהבנים שלכם זקוקים למקום הזה של השיחרור, ושהם משלמים מחיר כבד עליו, לרוב במודע. במקרה שלי , אני למזלי לא חוויתי שוב הפרע ה פסיכיאטרית, אז לא הייתה לי סיבה להפסיק, וממילא סביבת החברים שלי כולה התבגרה וכבר מזמן לא היה לי מה לעשן, ואצל הידיד שלי בעיקבות האישפוז השני נראה לי שהוא הפסיק להשתמש. ולכן יכול להיות שמה שיעזור זה רק זמן, או ניסיון רע בעקבות הסמים.
