בעקבות הקטיושות

שלום לכולם אני צפונית לשעבר, שגרה כעת בעיר גדולה ובטוחה יחסית בארץ כל משפחתי וחברי גרים בצפון, וכנל גם משפחתו וחבריו של בן זוגי. עקב המצב הקשה והנורא הבית שלנו נפתח לפליטים באשר הם. שנינו רוצים להוות בית מקלט, ואכן כבר שבוע שיש אצלנו אנשים בבית. בסוף שבוע היו אצלנו חברים עם תינוק וכולנו נדבקנו באיזה ווירוס וסבלנו מהקאות שהביאו אותנו לחדר מיון, אך לשמחתנו זה עבר תוך פחות מיומיים. עכשיו כל המשפחה שלי אצלי, ואין לי רגע אחד שקט לעצמי, עם עצמי או עם בן הזוג שלי. מכיוון שככול שהזמן עובר יותר אנשים מתפנים מהצפון אנחנו צפויים לארח עוד אנשים בימים הקרובים ואני מרגישה שאני נשברת, שאין לי יכולת לתת יותר. אני מפחדת לפגוע ביקרים לי מגלל שאהיה לא פנויה ולא נעימה מתוקף חוסר הפרטיות שלי שמקשה עלי נורא מה לעשות??

שלום לך מאחר ולא נראה לי שזה יחלוף בקרוב כלומר המצב ובטוח שהרבה מרגישים כמוך תחשבי על אנשים שהם לא משפחה ומארחים אנשים זרים עצתי הפשוטה תברחי גם את לאלת או מקום דומה אם זה לא אפשרי מבחינת העבודה אז תצאו בערב לבד את ובן הזוג תשתדלי להיות בבית כמה שפחות ותמלמלי מנטרה שאני אימצתי ממאיר אריאל עברנו את פרעה נעבור גם את זה

למארחת הפליטים האמיצה... אכן לא פשוט המצב, וצריך בשבילו הרבה כוחות. אולי תצאי קצת לחברה או לפארק או למקום אחר שייתן לך קצת מנוחה מהאורחים? אולי תלכי קצת לים? לאיזשהו מקום שבו את יכולה להרגיש קצת את עצמך בלי כל הרעש הזה שמסביב? כרגע אין כל כך ברירה, וגם אם לא תהיי כל כך נחמדה, האנשים שמתארחים אצלך יבינו, כי הרי אף אחד לא מושלם, וצריך להבין גם את הקושי שלך עם העדר הפרטיות. את פותחת את הבית ואת הלב, ואורחיך יפתחו את הלב ויבינו אותך, גם אם תתפרצי ותהיי "לא נחמדה". כולנו לא נחמדים לפעמים... זה מה שהופך אותנו לאנושיים. כמובן שאנחנו משתדלים להשתפר כמה שיותר כל הזמן. אבל אל תכעסי על עצמך אם מעדת. תנסי להיות נחמדה גם לעצמך, ולא רק לאורחים, ולפנק קצת גם אותך... תמי.

נו, אחרי שהגשתי ממש סטרס לפני השינה, ביודעי שימים קשים נוספים צפויים, לקחתי כדור שינה, ואחרי שעות טובות של שינה ללא הפרעות קמתי מאוד רגועה. תודה לאל על כדורי השינה... עוד חברים שלי מתקשרים מהצפון, מפנים אותם מהדירות השכורות שלהם, והיישוב שהמשפחה שלי גרה בו נמצא מאוד סמוך לקו האש, כשאנחנו מתכננים להגיע לשם עוד כמה ימים. כשאשוב צפונה יהיה עלי לעשות סיבוב בכל הישובים סביבי, להכיר בנזקים, בשריפות הענק שפרצו בכל ישוב באזור ההררי היערי, ובערים הגדולות. זה פשוט הרגשה שאין לתארה. תודה על החיזוקים היום אנחנו נוסעים לביקור משפחת פליטים אחרת בעיר אחרת שמסוכנת מסיבותאחרות בימים רגילים (בת ים....)