החיים נמשכים...

היי פורום... אתמול היה אצלי חבר, שהסביר לי הכל על ביאת המשיח הקרבה, ומלחמת גוג ומגוג שהתחילה עכשיו שבה יושמד חלק גדול מהאנושות, ואז יבוא המשיח, לא יהיו מחלות, לא יהיה מוות, תהייה תחיית המתים, כולם יקיימו תרי"ג מצוות. אני מניח שהוא ואני נהפוך גם לסטרייטים באותה הזדמנות אם לא נמות בדרך בלי לקום לתחייה. הייתה שיחה הזויה. אחרי זה דיברתי על זה עם עוד קצת אנשים, וגיליתי לדוגמה מקולגה שלי, שכשהיא הייתה בארה"ב דיברו איתה הרבה על הנושא הזה, ושגם שם הרבה אנשים מאמינים בזה. ומה אני חושב על המשיח? היו לי רגעים היפו-מאניים ומאניים, שבהם העלתי את ההשערה שאני המשיח, אבל זה היה יותר מורכב מזה, כי זה היה מלווה בחרדות, שיצלבו אותי בגלל זה. אוף, אני לא ממש זוכר את המחשבות הפסיכוטיות שלי וחבל. אולי אני אכתוב שוב פעם גירסא חדשה לסיפור השיגעון שלי. זה היה מורכב יותר מלחשוב שאני המשיח...נו, טוב, כבר כתבתי לכם את זה. חוץ מזה, אני בימי דכדוך קלים, ולא מצליח להקים את עצמי כדי לחפש דירה, וכבר חושב אולי לחזור לגור עם אבא שלי. מה שהולך להיות לא מוצלח במיוחד. טוב, אחרי שבוע עם אבא שלי, אני כבר אעשה הכל כדי למצוא דירה, כבר עכשיו קשה לי להיות איתו שעתיים כשאני חוזר הבייתה, למרות שאני אוהב אותו מאוד. בברכה מיכאל

היי מיכאל גם אצלי דיכדוך קל, אחרי ימי המשיחיות הסוערים... המלחמה שבחוץ, המלחמה שבפנים, ובינהם תחושה של עייפות כל כך גדולה וחוסר מנוח. אני מחפשת שקט. ימים של שקט. מכירים את השיר? הנה הם באים, ימים של שקט אחרי שכבר איבדנו את הכל תשב איתי עכשיו על המרפסת תבכה איתי ביחד על אתמול הנה הם באים, ימים של שקט זוגות זוגות, נצא זוגות זוגות נביט אל השמים אולי כבר יש באופק עננה זוגות זוגות ... בחיים שבחוץ יותר רגוע, בעבודה, בבית. נתפלל לשקט. תמי.

מיכאל, לפעמים אני מצטערת על כך שאין לי יכולת להאמין באמת בביאת המשיח, נראה לי שהייתי כל כך שמחה לגלות שאני טועה ולגלות ולו את זנבו של החמור הלבן מתנפנף לו באופק, כהבטחה לעתיד מאושר.... אני מאמינה באנשים, אני מאמינה בטוב שבאנשים, על אף ולמרות הכל. אני מאמינה שהאופטימיות והשכל הישר ינצחו בסופו של יום (או שבוע, או חודש...) אבל תחיית המתים...? זאב שחולק דירת שלושה חדרים עם כבש ? המממ. לא הייתי בונה על זה. השיר שציטטת תמי, הוא אחד השירים שמתנגנים לי בראש ללא הרף בשבועיים האחרונים. אהובי גוייס למילואים הערב, שוב. זו כבר הפעם השלישית בשבועות האחרונים, ומפעם לפעם העצבים נמרטים עוד קצת, והסבלנות נמתחת כמעט אל מעבר לסף שלה. מתי כבר יגיעו אותם ימים של שקט ?... אם למישהו יש תאריך ספציפי אני אשמח לדעת. לילה שקט ורגוע לכולם. אבישג

הי תמי... איך את מצליחה לעבור את המצבים האלה בלי תרופות, ומצליחה להחזיק מעמד. אני במקומך כבר מזמן הייתי אחרי אישפוז נוסף, ובטח חוזר לתרופות. טוב, אולי זה כי הפסיכוזה שלי יותר קשה משלך, או אולי כי לא היית באמת פסיכוטית, והדברים רק נראו כך דרך האינטרנט.או אולי כי אני מתקשה הרבה יותר להתמודד עם הדברים האלה ופונה במהירות לעזרה של הפסיכיאטרים. בכל מקרה אצלי יחסית שקט, אפילו שקט מאוד מהבחינה של המחלה. שוב, אני קצת בדכדוך קל וחוסר מוטיבציה, אבל אני לא מייחס את זה כל-כך למחלה. טוב, אני לוקח תרופות... שנרגיש טוב, ושיגמר כבר הסיוט הזה בצפון... מיכאל