לתמימי
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
תמי יקרה, מה שלומך? את לא 'באה' לכאן מזה זמן מה... אני מתגעגעת להודעותיך, אליך (ובטוחה שכך אף אחרים). שוחת לך חיבוק מלא, מכל לבי, שמרי על עצמך, הדסה
הדסה הנני כאן. אני ממשיכה לכתוב לכם, לא כל מה שאני כותבת מתפרסם, אולי כי התכנים שלי עדיין קצת פסיכוטיים או חושפניים ודר' הידש חושש שאצטער על דברים שאני כותבת כשאתאזן. בינתיים, הדים על הפסיכוזה שלי הגיעו- גם ממני וגם מהאינטרנט- לפסיכולוגית האחראית שלנו, שיודעת על המחלה מאחרי בחינת ההתמחות שלי. אז היא קבעה איתי פגישה למחר, כי היא צריכה לדווח לוועדת אתיקה או למועצת הפסיכולוגים או לוועדה פסיכיאטרית ממשרד הבריאות על מצבי. אז אני עכשיו צריכה לעבור בחינת שפיות. זה מעייף לעבור בחינות שפיות אחרי שמשתגעים. אבל זה המחיר. ואני מוכנה לשלם אותו כדי להמשיך לעבוד כפסיכולוגית במערכת. ואם המערכת תחליט שאיני מתאימה לה, בגלל מחלתי, אולי אלך להיות קצת משוגעת במוסדות השיקום של ביטוח לאומי, לקבל קיצבת נכות ולהנות קצת מההגנה שהמדינה אמורה לתת לחולי הנפש שלה... רק טוב לכולנו, תמי.
למה את מתעקשת לא לקחת תרופות? את מוכנה לוותר על הכל? רק לא לקחת תרופות? זה כל-כך לא מתאים לך. אני לא מבינה אותך. לעבור את כל הלימודים המפרכים שאת עברת כדי להפוך להיות פסיכולוגית מוסמכת - ובסוף לוותר. ובשביל מה? בשביל לא לקחת כדורים. חבל. את יודעת, את ממש סותרת את עצמך. מצד אחד את רוצה לעזור לכל העולם ומצד שני את לא מאפשרת זאת כי את לא מסכימה לקחת כדורים. תמי היקרה, איך תעזרי לכולם אם תמשיכי להיות כל-כך עקשנית. אני ממליצה לך שתגידי לפסיכולוגית שאחראית עלייך שתיתן לך פסק זמן. אפילו פסק זמן מהעבודה. כדי שבינתיים תיקחי כדורים, וכשתתאזני תחזרי לעבודה. אני מאוד מקווה שזה מה שתעשי.
הי תמימי... אני לא מבין למה את לא לוקחת תרופות. אני מזדהה איתך מאוד, ובעקבותייך גם אני חשבתי לזרוק את התרופות לפח האשפה, אבל הן נשארו מסודרות יפה במגירה ואני אקח אותן גם הערב וגם מחר וגם עוד כמה שנים טובות, אם לא עד שאמות. אני מזדהה איתך, אבל לא מבין. ממש לא מבין. האם את מוכנה לזרוק את כל מה שהשגת ולהסתכן כל-כך הרבה, כשכימיקלים מסויימים יכולים למנוע את כל זה לגמרי? הרי יגיע הרגע והוא קרוב, שתסתכלי על כל זה ולא תביני את עצמך..איך יכולת לחשוב שאת המשיח? איך יכול להיות שקיבלת מסרים מערוץ הופ? איך לפתע חזרת בתשובה? זה כמו שהיום אני מסתכל על זה שלמדתי קבלה, ועמדתי וצעקתי לרחוב כמתרים לבית תמחוי? אני מסתכל על זה כהתנהגות מוזרה בשבילי, לא סבירה, משונה, משהו שלגמרי לא מתאים לאופי שלי ולשאיפות שלי. אני מסכים שלמשוגע יש תפקיד חשוב, אולי אפילו חשוב מאוד, אבל האם דווקא את ואני צריכים לקחת את התפקיד האיום וכפוי הטובה הזה? אני כבר שיחקתי את התפקיד הזה, למה לי לשחק אותו שוב פעם? למה לך לשחק אותו שוב פעם? והרי אם תקחי תרופות לא תהייה לך כל בעיה לעבור את וועדת השפיות...ואם לא תקחי תרופות, הרי הסיכויים שלך נמוכים...אם תבואי לועדה במאניה, הם ישימו לב...זה לא משהו שאפשר להסתיר... זה כל-כך עצוב לי לשמוע מה שאת מספרת, ואני מאחל לך שתצליחי למרות הכל... ממיכאל (שם בדוי, אני לא יוצא מהארון) המאוזן...
תמי, אם נדמה לי שאני שומעת נימה של ויתור בסוף המכתב שלך, אני לא מסכימה לשמוע אותה! זו המהות שלך, להיות מטפלת! נא לא לוותר בהבזק של רגע עלבון מהמערכת. את רוצה הרי להלחם במוסד הענקים הזה - לעורר אותו לפתיחות, לקבלת המשוגע אל חיקו, ולהקשבה לכל אדם. אי אפשר להלחם ב'ענק' מבחוץ. צריך ראשית 'להערים' עליו ולהזדחל בשקט לתוך המערכת, אגב הסכמה לחוקיה. מאוחר יותר תוכלי להשמיע את קולך שלך ביתר חפשיות. יש סיכוי שתוכלי לעבור את מבחני ה'שפיות' האלה במועד מאוחר יותר, כשיהיו בך יותר כוחות? שולחת לך המון בהצלחה, הדסה
